רבי משה טייטלבוים (ב"ר צבי הירש) – הישמח משה

רבי משה טייטלבוים מאיהל – בעל "ישמח משה"

רבי משה טייטלבוים, הידוע על שם ספרו ה"ישמח משה", נולד לאביו רבי צבי הירש מזבורוב ולאמו מאת חנה, בשנת תקי"ט, בפרמישלא (פשמישל) שבגליציה (כיום: פולין).
רבי משה למד תורה בצעירותו אצל דודו אחי אביו, רבי יוסף מקולבסוב ואצל דודו אחי אמו, רבי אריה יהודה הלוי מסטריזוב, בעל "דרישת אריה".
על שורש נשמתו נאמרו דברים פלאים: רבינו העיד על עצמו כי נשמתו גבוה מעל גבוה, וכי סכנה גדולה היתה להוריד נשמה כזו לעולם התחתון. הרה"ק מקאליב אמר על רבי משה כי הוא היה ירמיה הנביא, ונתן שני סימנים לדבר: א. שבוכה ומתאונן תמיד על חורבן בית אלקינו. ב. שלומד כל יום בספר ירמיהו. והוא עצמו היה אומר כי הוא זוכר עדיין את מעמד הר סיני, וגם את שכנו שעמד לצידו.

כבר בהיותו בן שבע עשרה נודע כגאון עצום וכונה "בעל ראש הברזל". כבר אז הרביץ תורה לתלמידים, מהם שגדולים היו ממנו בשנים, וכך ניתן לראות גם במכתב שכתב לאחד מתלמידיו (השיב משה ס"ה) "אף שתלמידי אתה בחכמה, גדול אתה ממני בשנים, ואלו לפעמים ימים ידברו, כי טו"ב אני בשנים".

התקרבותו לחסידות

רבי משה טייטלבוים נמנה היה בתחילה על המתנגדים לחסידות. וכאשר, בהיותו כבן 25, נבחר לרבה של שינובה (שינאווא), הקרובה לליז'נסק, רצה פעם לנסוע לליז'נסק לתהות על קנקנו של הרבי רבי אלימלך מליז'נסק, אולם בדרכו לשם פגש את אחד מדודיו (ויש אומרים שהיה זה הבעל-דבר שהתחזה לדודו כדי למנוע ממנו לנסוע) שנמנה אף הוא על המתנגדים, והוא יעץ לו שלא לנסוע, שכן שמע כי לחסידים כח משיכה גדול, והוא ירא שיתפתה להתקרב אליהם שלא כדת, ומשכך, חזר רבי משה על עקבותיו, ואכן מעולם לא פגש את רבי אלימלך מליז'ענסק זיע"א. ואחרי שנים, כאשר כבר התקרב לדרך החסידות והכיר את תלמידי הרבי ר' אלימלך, התחרט מאוד על כך שלא נסע.
ברבות הימים, כאמור, התקרב ה"ישמח משה" לדרך החסידות, בעקבות חתנו, בעל "אריה דבי עילאי", שהיה חסידו המובהק של הרבי מלובלין (החוזה מלובלין), והשפיע על חותנו שיתקרב אף הוא, ואכן, נסע הישמח משה לחוזה מלובלין והפך לאחד מגדולי ובחירי תלמידיו.

רבינו בעל ישמח משה היה קדוש מרחם, ופעם העיד על עצמו בדרשה שנשא בראש השנה: כבן שמונים שנה אנכי היום, ואוכל להתפאר במידתו של יעקב אבינו כי מעולם לא פגמתי במידה זו, יסוד צדיק!

ברבנות איהל

בשנת תקס"ח נקרא רבנו אחר כבוד לכהן כרב בעיר שאטוראליאויהיי, הידועה בין היהודים כעיר איהל שבהונגריה. וכאשר נסתלקו המגיד מקוז'ניץ ורבו, החוזה מלובלין, בשנת תקע"ה, נודע שמו והתפרסם ואלפים נהרו לחצרו, אלפי יהודים שהיו לחסידיו ואף אינם יהודים שבאו ליהנות מעצתו וברכתו. ברבות הימים, נחשב בעל "ישמח משה" כמי שהביא והפיץ את תורת החסידות בהונגריה…
מספרים, כי כאשר נתקבל לרבה של איהעל, אמר הגאון בעל "ישועות יעקב" לבנו "בוא ונחזיק טובה לאנשי ארץ הונגריה שעשאוהו לרבי, שאלמלא זאת היה עולה בגאונותו וחריפותו על כל גאוני דורו והיינו כננסים נגדו…"

למרות שהיה מתלמידי הרה"ק החוזה מלובלין, נודע רבי משה טייטלבוים בקמעותיו ובחזיונותיו, בצורה נוראה עד מאוד, "מעין דוגמת הרבי ר' נפתלי כץ בעל סמיכת חכמים … וסיפר לי אלוף נעורי החריך ר' אביש בוך בשם רבו הגאון מו"ה ישראל ראפופורט ז"ל אבד"ק טארנוב, שהיה מספר לתלמידיו ממעלת כבוד קדושת חותנו זקנו בעל "ישמח משה" זצ"ל, איך שהיה הפלא ופלא נורא מאוד על כל סביביו, והיו לו הרבה מגילות סתרים בעניינים נפלאים שהיו סגורים בחדר מיוחד שהיה הוא מתבודד בו, ושם לא היתה לשום אדם, אפילו מבני ביתו, רשות להכנס לשם" (ספר דור דעה, בערכו)

הסתלקות בעל ישמח משה

בשעת המנחה ביום שבת קודש, כ"ח תמוז שנת תר"א, עלתה נשמתו בסערה השמימה ורבנו נקבר בכבוד גדול בעיר איהל שבהונגריה. טרם פטירתו, הורה לאנשי עירו למנות את נכדו, הייטב לב, לרב העיר, והורה שכל מי שיצטרך דבר מה יפנה לבנו, רבי אליעזר ניסן (רבה של דרוהוביטש וסיגט), שיפעל בברכתו את אשר פעל הוא בקמיעותיו.

מספריו:

שו"ת השיב משה.
ישמח משה, על תנ"ך ואגדות חז"ל; תפלה למשה, על תהילים; ישיר משה, כליל תפארת, אבקת רכל, מעיין טהור, על יו"ד ועוד.