נר החנוכה שנעלם…
הָיָה זֶה לַיִל חָרְפִּי סוֹעֵר, כַּאֲשֶׁר הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעזִ'יבּוּז' זִי"עַ, נֶכְדּוֹ שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ, הִדְלִיק אֶת הַנֵּר הָרִאשׁוֹן בַּחֲנֻכִּיָּה. חֲסִידָיו הִתְגּוֹדְדוּ
נר החנוכה שנעלם…
הָיָה זֶה לַיִל חָרְפִּי סוֹעֵר, כַּאֲשֶׁר הַצַּדִּיק הַקָּדוֹשׁ רַבִּי בָּרוּךְ מִמֶּעזִ'יבּוּז' זִי"עַ, נֶכְדּוֹ שֶׁל הַבַּעַל שֵׁם טוֹב הַקָּדוֹשׁ, הִדְלִיק אֶת הַנֵּר הָרִאשׁוֹן בַּחֲנֻכִּיָּה. חֲסִידָיו הִתְגּוֹדְדוּ
מי זכה בפרס הראשון…
סִפּוּר אֲמִתִּי זֶה הִתְרַחֵשׁ בְּעִיר בֵּיתָר עִלִּית בְּאֶחָד מִתַּלְמוּדֵי הַתּוֹרָה הַחֲשׁוּבִים בָּעִיר הִתְקַיֵּם "יְרִיד פּוּרִים" וּבְמַהֲלָכוֹ נִקְנוּ כַּרְטִיסֵי הַגְרָלָה וְחֻלְּקוּ פְּרָסִים יִקְרֵי עֵרֶךְ כַּאֲשֶׁר הַפְּרָס
חברותא משמים
שלמה'לע חזר מהחיידר, נכנס הבייתה ופרץ בבכי, ליבה של אימו החסיר פעימה והיא ניגשה אליו, מלטפת ומחבקת אותו בחום ואהבה, בלי מילים, יודעת היא היטב
ה' מצליח בידו
סיפר הרב מנשה ישראל רייזמן שליט"א: שמעתי מהרב אונגר שאביו, רבי אברהם צבי, היה נוסע הרבה לרבי ישעיה’לה מקרסטיר, ואחת הפעמים היתה באחת השנים, בשבת
סודו של ר' דוד…
יום אחד הבחין רבי דוד ביהודי מכובד היושב צמוד לכותל, ספר תהילים בידו והוא ממרר בבכי סוער שעה ארוכה… חלפה שעה, עברו שעתיים והבכי הולך וגובר, עד שרבי דוד התחיל לחשוש לשלומו – – –
וצדקתו עומדת לעד
רגיל היה הגאון החסיד רבי אברהם שטרנהארץ לכתת רגליו, לעסוק בצרכי ציבור ובגמילות חסד בגופו. עם שהיה רב חשוב, נסמך להוראה כבר מגיל צעיר ושימש
"מאימתי קורין את שמע"
שאל אותו רבי שמעלקא: מהיכן תחפצו ללמוד? השיב לו רבי זושא בענוותנותו כדרכו: "זושא הוא עם הארץ גדול, וצריך ללמוד משניות, ויפרש לי כל מילה בלשון אשכנז".
תולדותיהם של צדיקים - ימי זכרון
מעשיות אויף יידיש
סיפורים נוספים
וצדקתו עומדת לעד
רגיל היה הגאון החסיד רבי אברהם שטרנהארץ לכתת רגליו, לעסוק בצרכי ציבור ובגמילות חסד בגופו. עם שהיה רב חשוב, נסמך להוראה כבר מגיל צעיר ושימש ברבנות בכמה ערים באוקראינה, לא חס על כבודו והיה מתדפק על דלתות נדיבי עם, למען
"מאימתי קורין את שמע"
שאל אותו רבי שמעלקא: מהיכן תחפצו ללמוד? השיב לו רבי זושא בענוותנותו כדרכו: "זושא הוא עם הארץ גדול, וצריך ללמוד משניות, ויפרש לי כל מילה בלשון אשכנז".
"כך נגזר עלי!"
ויהיה כעבור חצי שנה, באחד הלילות, היה החתם סופר ער כל הלילה כולו ועסק בבירור השאלה, וחשב לשלוח את תשובתו בבוקר השכם, ולהוציא פסק דינו לטובתם של אנשי ניקלשבורג, כי נטה לומר שצריך הצדיק להגנז בעירו ולא בעיר רחוקה ובארץ
בזכות הכנסת אורחים
מעשה נפלא על רבי אליעזר, אביו של מרן אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש, שבגינו התגלה אליו אליהו הנביא וגילה לו כי עתיד להיוולד לו בן שיאיר את העולם
"אל תתמהמה אף לרגע!"
ובאשר שכל החוב הגיע אך למאתים רובל, לא נשאר עוד היהודי חייב מאומה להאדון. ויעש אתו תיכף חוזה שכירות חדש, להשאיר גם להבא את בית המרזח אצלו.
"נעניתי לך, מחל לי!"
אמר לו רבן גמליאל: נעניתי לך (פירוש: דיברתי מולך יותר מן הראוי), מחול לי. לא השיב לו. "עשה בשביל כבוד אבי", נתפייס איתו רבי יהושע.
"אתה בחרתנו…"
ולפעמים, כשכבר נמאס לו, כשהוא כבר ממש אינו מבין מאיפה הוא לקח את הגאווה היהודית הזו בשעה שהוא כה מושפל, כשכבר להיות יהודי גאה גם אין לו כוח, נותרה לו רק התקוה - - -
בית הכנסת בעיר לודמיר וכרכרתו של הדוכס
סיפור יפה מביא אברהם רכטמן, חבר המשלחת האתנוגרפית של שלמה זלמן רפופורט הידוע בכינויו ש. אנ-סקי, על בית הכנסת היהודי בעיר לודמיר שבאוקראינה, וכך הוא מספר: הדוכס, הגראף לובומירסקי, הואיל בטובו והתנדב לבנות בית כנסת ליהודי לודמיר. ובכן, הוא שלח
ראש השנה על אדמת ניכר
צדיק נסתר ופלאי היה רבי יחיאל אשכנזי, מי שלימים היה לחתנו של הבעל-שם-טוב, בעלה של הצדקת אדל, ואביהם של רבי ברוך ממז׳יבוז׳, רבי אפרים מסדילקוב ופייגא – אמו של רבי נחמן מברסלב. מסופר, כי בעודו צעיר לימים, מסר אביו בידו וביד אחיו סכום כסף ואמר
שמחת ברית מרקיעת שחקים…
שמחת ברית מרקיעה שחקים עם עליית הקומוניסטים לשלטון ברוסיה, החלו תחילה לרדת לחייהם של בעלי הממון. הם דגלו כביכול ב"שוויון", אך חמסו וגזלו את העשירים – הקפיטליסטים למען האידיאולוגיה הקומוניסטית, כדי להשוותם לאזרחים מן השורה. בעל האחוזה מיקולה לצ'ינסקי, שהתגורר