ר' נפתלי חנא'לעס פסע דומם בין המצבות הישנות בבית העלמין העתיק בקרקא, עד שעמדו רגליו ליד ציונו הקדוש של רבי יואל סירקיש, הידוע בכינויו 'הב"ח', על שם ספרו 'בית חדש'. עיניו חלפו על פני השורות החרוטות על המצבה, ומשם עברו

ציון הצדיק שעמד במרכז בית העלמין העתיק, העסיק רבות את תושבי עיירת הנמל השקטה, השוכנת לחוף הים התיכון בואכה ארץ ישראל. יהודי העיירה נהגו בכל עת רצון להשתטח על קבר הצדיק – ולפעול אצלו ישועה ורחמים. הציון בלט בטבורו של

ביום חמישי לפנות ערב ביקשה הרבנית מעות מרבי ישעיה'לע, כדי לקנות קמח לאפות חלות לכבוד שבת. רבי ישעיה, שלא היה בידו כסף, ענה לה שתיקח בהקפה, אולם הרבנית טענה שזה בלתי אפשרי...

רבי זושא מאניפולי נהג לנדוד בדרכים ובין הערים והעיירות. פעם אחת, עם כניסתו לעיירה מסוימת הוא ראה הרבה אנשים לבושים חגיגי, עומדים סביב ומחכים לחתונה שתתחיל. נדמה היה שישנו עיכוב, הוסבר לו שהאם של הכלה איבדה את כספי הנדוניה ולא

"הלילה, אומר קיווע לרב אונגר, הלילה הוא בא אלי בחלום. חיים מבקש שאוותר לו על שכר המצווה. הוא אומר שמקומו טוב בגן עדן, ולא התירו לו לירד עד עתה, אבל חסרה לו אותה זכות מצווה שקיים בפועל בגיא ההריגה...." סיפור

שעת רעוא דרעוין. זה עתה סיימו את תפילת המנחה ב"שטיבל" ב"תל ארזה", והחסידים מנצלים את הרגעים שבין מנחה לסעודה שלישית לעיון בספר או הקשבה לאימרה נאה מכבשונו הענק של רבינו. האזניים כרויות לפרפראות וטעמים חדשים מן הקנקן הישן שבפי החסידים

כאשר בגרה בתו של החסיד העובד המופלא רבי שלמה וועקסלער זצ"ל, דאגה זוגתו מאד. הבית המושתת על רוחניות אין בו כלל מקום לגשמיות, אבל כדי להשיא את הבת צריך להתחייב במזומנים, ואלו מאין לה? לא כלאה זוגתו דאגתה בלבה, ותינתה

עגלת עץ קטנה רתומה לצמד סוסים מתגלגלת ומקפצת במשעול הדרך, חולפת על פני עיירות וכפרים, עוברת בין הרים ובקעות, עמקים וגבעות. הסוסים משתרכים על דרכי עפר מרוטשים מלאים מהמורות ומכשלות. והעגלה הישנה חורקת ונאנחת, מאיימת להיבקע בכל פעם שהיא נתקלת

סמדר שפיצר לא, אי אפשר לאמר שהיינו בלחץ, אחרי הכל הוא רק התחיל אז את שנתו ה 22. טוב, אולי 'רק קצת', היא מודה. בעיקר לקראת הסוף ובפרט בתקופה האחרונה. בהתחלה עוד הכול הלך, כמו שאומרים, לפי התוכנית. הטלפון צלצל,

פעם, בשעה שישב בסוד קדושים רבה, במחיצת סגל תלמידיו, בני החבריא קדישא, הופיע לפני הבעל-שם-טוב הקדוש זוג חשוך-בנים, אשר פתחו ושפכו את מרי-שיחם על אודות ערירותם והתחננו על נפשם, כי יברך אותם בזרעא חייא וקיימא. כאשר הבחינו, כי הבעל-שם-טוב משתתף