כל הפוסטים בסיפורי צדיקים

אני אברך ירושלמי, בין שאר עיסוקי הנני משמש כמלוה לקבוצות המבקרות בקברי צדיקים במזרח אירופה. בתוקף תפקידי זה, רכשתי מעט

פעם נסע הבעל שם טוב עם תלמידיו בדרך לא סלולה אלא הסוסים דהרו לבדם דרך שדות ויערות, באמצע היער נעמדו

מגדולי איזמיר היה רבי אליהו בעל ה'שבט מוסר'. חכמתו, יראתו וקדושתו האירו על פני כל סביבותיו, בפטירתו חשו כל יהודי

פעם אחת ביקש הבעל שם טוב הקדוש להביא לפניו יין כשר ומושגח, מהודר בכל ההידורים, ממדינת בסרביא. כמו בכל מהלכיו

יום שבעה עשר בתמוז בהיכל הישיבה בעיירה הליטאית 'ראדין'. הבחורים יושבים ושוקדים על תלמודם בהתמדה; למרות הצום משתדלים הם שמוחם

בטרם ישב המהרש"א – רבי שמואל אליעזר איידלס – על כס הרבנות בעיר אוסטרו היהודית, שימש כרב בעיירה קטנה שהייתה

קהל המלווים התהלך שפוף אחר מיטתו של ר' זרח, מנכבדי הקהל בעיר אוסטראה שבאוקראינה. אהוב על המקום ונוח לבריות היה

ידידים טובים היו, שניהם חבשו את ספסל בית המדרש בנמירוב עיר מגוריהם. בהמשך נפרדה דרכם. האחד הוא רבי נתן מברסלב,

בדברי ימי החסידות, ידועים האחים הצדיקים רבי שמואל אבא ורבי פנחס שפירא, נכדי הרה"ק רבי פנחס מקוריץ – המכונים "המדפיסים

פעם ישב הצדיק רבי ישראל מרוז'ין בשבת רעים עם חסידיו, וכטוב עליו ליבו נענה ואמר: סבורים אתם שלצדיק דרושים דווקא