רבי אורי מסמבור (ב"ר אפרים צבי)

רבי אורי מסמבור

נולד בכ"ד אייר ה'תקצ"ב, בעיר לבוב שבאוקראינה, לאביו רבי אפרים צבי הכהן יאליס, ולאמו מרת חוה בילא.

ילדותו:

בהיותו בן חמש לקחו אביו עמו להקביל את פני רבו רבי יהודה צבי בראנדוויין בעיר סטרעטין, כאשר ראה רבי יהודה צבי את רבנו שבחו ביותר לפני אביו ודבר עליו גדולות ונוראות.

עוד בקטנותו היה רבנו ידוע בעירו לבוב שבאוקראינה כשקדן עצום וכעילוי ממש.

בשנת ה'תר"ה כאשר הגיעה רבנו לגיל מצוות, עמד להבחן אצל רב העיר רבי יוסף שאול נתנזון בעל שו"ת שואל ומשיב, רבנו עמד במבחן בכבוד ובהלצחה רבה ורבי יוסף שאול קבלו כאחד מהתלמידים הבולטים בשיעורי ההלכה שבראשם עמד רבי יצחק שמעלקיס, לימים אב"ד לבוב.
למרות שרבו רבי יוסף שאול נמנה על מתנגדי החסידות היה רבנו נוסע מפעם לפעם לעיר בעלזא שם הסתופף בצל רבו רבי שלום רוקח בעל השר שלום מבעלזא.

נישואיו:

בשנת ה'תר"י הוסמך רבנו להוראה על ידי רבו רבי יוסף שאול נתנזון.

שנה לאחר מכן, שנת ה'תרי"א, בהיותו בן תשע עשרה, נשא רבנו לאשה את בתו של רבי שמעון טנא מו"ץ ומגיד מישרים בעיר קאמראנא שבאוקראינה מגזע הט"ז והב"ח.

כהונתו:

בשנת ה'תרכ"ה נפטר רבו של רבנו רבי אברהם מסטרעטין, רק אז הסכים רבנו לקבל על עצמו את עול ההנהגה, רבנו היה אז כבן שלשים ושלש שנה.

אף על פי שרבנו קיבל על עצמו את עול ההנהגה, לא הסכים לקבל פתקאות (קוויטלאך) אך רבנו לא סירב לקחת כסף באומרו כי הוא אינו אלא גבאי צדקה שמקבל לעצמו לא יותר משכר "מועט", ואכן לא לקח רבנו כי אם שכר מועט ביותר המספיק בקושי רב למחיית בני ביתו.

את כל שאר הכסף חילק רבנו לעניים ולנצרכים.

על אף שרבנו היה אדמו"ר בפני עצמו ולו מאות חסידים, לא חש רבנו לכבודו ומזמן לזמן היה נוסע לסאדיגורא להסתופף בצל קודשו רבי אברהם יעקב מרוז'ין.

*

בשנת ה'תרל"ח קבע רבנו את משכנו בעיר סאמבור על שמה נקרא, אלפים באו באותם שנים לעיר סאמבור לחלות פני רבם ולקבל עצה, תושיה וישועה, אלפים מאזורי גאליציה והונגריה באו לרבנו לשפוך את ליבם ולקבל ברכה, פזרנותו בעשיית צדקה וחסד הייתה לשם דבר וסכומים עצומים היה רבנו מפזר לאביונים ונצרכים במקום שבתו, אך לא רק, רבנו היה שולח סכומים נכבדים לעניי ארץ ישראל ותמך רבות בחכמים צדיקים ומקובלים שמסרו את נפשם בכדי לדור בארץ הקודש.

רבנו היה ידוע כמי שמכבד את השבת, ואנשים שראו פניו ביום השבת העידו כי אינו דומה פניו בשבת כשאר ימי השבוע כי בשבת היה רבנו נראה כמלאך ה' ממש.

הסתלקותו:

בשנת ה'תר"ע שבת פרשת שקלים א' אדר ב' תוך כדי אמירת 'כתר' יצאה נשמתו בקדושה תרתי משמע ועלתה הישר לפני כסא הכבוד