ר' יוסף היה מוטרד מאד, זה עתה עזבו שליחי הפריץ את ביתו, לאחר שהבהירו לו: "אם משלם אתה את חובך עבור שכר הדירה – מוטב; ואם לאו- תמצא את עצמך יחד עם בני משפחתך, מושלך לרחוב".
היה זה בעיצומה של תקופת החורף. בקיבליטש, כמו באוקראינה כולה, צנחה הטמפרטורה עמוק אל מתחת לאפס. די היה בשמיעת משפט כמו: 'להיזרק לרחוב', כדי לגרום לשיניים לנקוש זו אל זו מחמת צינה. וכאשר בילדים רכים עסקינן, הרי שמדובר היה בפיקוח נפשות ממש.
ר' יוסף, יהודי עני ואביון, שטפליו הרבים תלויים בו, וכיסו ריק מכל וכל – מקמט מצחו בדאגה: מאין יבוא עזרו? כבר חודשים ארוכים שאינו מצליח לשלם את שכר הדירה לפריץ אדון הכפר – ועתה, אשר יגור ממנו בא; שליחיו של הפריץ הגיעו אל ביתו וסיברו את אוזנו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, כי סבלנותו של הפריץ הגיעה אל קיצה!
חלפו מספר ימים, וכיון שר' יוסף לא הצליח לפרוע את חובו, מימשו אנשיו של הפריץ את אזהרתם, וגרשו אותו את אשתו ואת עולליו מן הבית – אל הרחוב, אל הכפור הנורא – – –
***
הפריץ של קיבליטש שונה היה משאר הפריצים; הוא לא היה נגוע בשנאת ישראל, אדרבה, השתדל להטיב עמם לעיתים – והכל, בזכות יהודי אחד ורבי אהרן שוורץ שמו, המכונה "רבי אהרן קיבליטשער"
חסיד בלב ונפש היה רבי אהרן, שמחתו התמידית הקורנת מפניו, שבתה את לבו של הפריץ, והוא העריץ בכל מאודו את היהודי הפיקח מלא שמחת החיים. לעיתים קרובות נהג להתייעץ עמו, וייחס חשיבות מרובה לדעתו.
בכל פעם בה חילק הפריץ חיטים מתנובת שדותיו לעניי העיירה, נתן כמות ניכרת של תבואה לרבי אהרן, כדי שיחלקה לאחיו היהודים.
החלטת הפריץ לגרש את ר' יוסף מביתו, לא נבעה משנאת יהודים, אלא מכיון שתקופה ארוכה לא שילם לו שכר דירה, עד שפקעה סבלנותו והחליט להוציאו מביתו.
***
שעת לילה מאוחרת. דממה מוחלטת שורה על העיירה קיבליטש. הפריץ ישן בשלווה על משכבו, כשלפתע קורע את השקט רעש מחריש אוזניים… הפריץ מתעורר משנתו, מזנק באחת ומשפשף את עיניו, נבעת כולו. עד מהרה מתברר לו שהרעש הפתאומי מקורו אינו אלא בפעמונים הגדולים התלויים בצריח הכנסייה שבטירתו.
"מי הפעילם בשעת לילה מאוחרת זו? הלא אין זו שעת 'תיפלה'!" מהרהר הוא בפליאה.
כאשר חדלו הפעמונים לצלצל, חשב כי מקרה הוא, וחזר להתכנס במיטתו, כשהוא שוקע בשינה.
בלילה הבא, חזר האירוע המשונה על עצמו, ושוב נגזר על הפריץ לקפוץ ממיטתו בבהלה באמצע הלילה. כשדממה עמוקה שולטת בכל, החלו פעמוני הכנסייה לצלצל בעוז!
ערך הפריץ בדיקה וחקירה בקרב משרתי בית-התיפלה: שמא אחד מהם חמד לו לצון והחליט למשוך בפעמונים באישון לילה. אולם, כולם, עד האחרון שבהם, ענו בשלילה; איש לא ידע לתת הסבר לתופעה המופלאה.
לאחר שהמאורע המוזר חזר על עצמו לילה אחר לילה, אחזה בהלה נוראה בפריץ. גם במוחו הגויי הבין, כי פעמונים המצלצלים מאליהם, אין זה דבר טבעי. הוא חש בצורך עז להתייעץ עם אדם גדול באשר לתופעה.
ואל מי פונה הפריץ בשעת צרה? אל רבי אהרן שוורץ היהודי.
"אמור לי", פנה אליו בקול רווי חרדה, "מה ההסבר לצלצולים הפתאומיים האלו הפוקדים את בית תיפלתי מדי לילה ומחרידים את שנתי?"
"אומר לך את הסיבה המסתתרת מאחורי הדבר", משיב לו רבי אהרן. "אביך המנוח, אין לו מנוחה בעולם האמת, לאחר העוול שגרמת ליהודי האומלל ר' יוסף ובני משפחתו, כאשר השלכת אותם בעיצומו של החורף הקשה אל הרחוב. הוא טורד את מנוחתך, משום שהוא רוצה שתתקן את המעוות!"
"אכן צודק הינך אהרן!" נענה הפריץ, "אמהר לכפר על המעשה הנמהר, ואצווה למשרתי להשיב את היהודי ומשפחתו אל דירתם; ולא זו בלבד, אלא שאף אשפץ עבורם את דירתם המיושנת, ואתמוך בהם בסכומי כסף מפעם לפעם!"
הפריץ עמד בכל מילה שאמר; ר' יוסף ובני ביתו הושבו לביתם, וזכו בתמיכתו של הפריץ ימים רבים.
ור' אהרן לא ידע את נפשו משמחה ואושר על הזכות שנפלה בחלקו, להציל משפחה בישראל.