רבי חיים הלברשטם מצאנז (ב"ר ב"ר אריה לייב) – הדברי חיים

הרה"ק רבי חיים הַלְבֶּרְשְׁטַם מצאנז, ה"דברי חיים"

הרה"ק רבי חיים הלברשטאם אב"ד צאנז (ידוע גם כ: 'רבי חיים צאנזער' או 'רבי חיים צאנזיר', ועל שם ספרו "דברי חיים") נולד בשנת תקנ"ז לאביו הרה"ק רבי אריה לייבוש, שחינכו על ברכי החסידות, ובעודו ילד כבר לקחו עמו בנסיעותיו אל הרבי ה"חוזה" מלובלין.

בעת ילדותו, ראהו הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב והפליג במעלתו ואמר: נשמתו של הרה"ק רבי לוי יצחק מבארדיטשוב שוכנת בקרבו!

כבר בגיל בר מצוה נסמך להוראה על ידי אב"ד טרניגרד הגאון בעל "ים התלמוד", וכשנזדמן לעיר רבי יהושע העשיל, בנו של הגאון רבי ברוך פרנקל-תאומים מלייפניק בעל "ברוך טעם", מצא העלם חן בעיניו ועמד ושידכו לאחותו. לאחר נישואיו עבר לגור אצל חמיו בלייפניק. כשנה ישב אצלו, ועבר עמו כמעט על כל הש"ס עם הראשונים. חמיו הורה לו דרך לימוד ואף הסמיכו להוראה.

במקביל, רבו המובהק בחסידות היה הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ, וכתריסר שנים שאב מבאר מים חיים בצלו.

בשנת תקע"ז והוא כבן עשרים, נתקבל בהמלצת רבו מרופשיץ לאב"ד רודניק. לאחר מכן נתקבל למורה הוראה בצאנז (סאנץ), ובשנת תק"ץ התמנה לאב"ד העיר, ובה זרח אור תורתו, חצרו הפכה לתל תלפיות והתפרסם שמו כהרב הקדוש מצאנז.

ה"דברי חיים" נחשב לאחד מגדולי הפוסקים בדורו, ורבות מתשובותיו לאלפי הפונים אליו – ביניהם גם מגדולי פוסקי דורו – התפרסמו בספרו הגדול שו"ת דברי חיים.

עבד את בוראו ביראה ובאימה ולא הניח רגע מלהיות דבוק בה'. בעמדו בתפילה בהתלהבות עצומה הגיע כמעט להתפשטות הגשמיות ולא הרגיש כלל בסביבתו.

יחיד בדורו היה במעלת הצדקה, והיה בכך לאגדה עוד בחייו. הוא פיזר את כל מעותיו ואף יותר ממה שהיה לו לצדקה. מספרים עליו, שלא שכב לישן בלילה אם נשאר בכיסו סכום כסף, ולו גם פרוטה אחת, שלא נתן לצדקה.

משנת תרכ"ז הורעה בריאותו של רבינו הדברי חיים. בכמה מתשובותיו משנת תרכ"ח מזכיר הוא את חולשתו: "כל זה נראה לפי עניות דעתי פשוט. אף על פי כן, נא עיינו היטב, כי קשה לסמוך עלי כעת מחמת ייסורי רגלי"…

בשנת תרל"ו תקפה עליו מחלתו. לקראת חג הפסח גברה חולשתו, ובליל כ"ה בניסן תרל"ו לאחר חצות נתבקש רבינו הגדול רבי חיים מצאנז לישיבה של מעלה.