בערוב ימיו החל ר' גדליה הסוחר בהכנות לעליה לארץ ישראל. יהודי העיירה התפלאו על החלטתו. הדרכים היו בחזקת סכנה והנסיעה עצמה מלווה הרפתקאות שונות ומשונות. כמעשה בלתי שיגרתי עוררה על כן נסיעתו סקרנותם של כל בני העיירה. ר' גדליה היה סוחר הגון חביב על מכריו, יהודי בעל לב חם ולחלוחית חסידית. מדי נסעו ליריד בברדיטשוב הסמוכה נהג להכנס לבית מדרשו של הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע, להסתופף בצילו של הצדיק, לשהות במחיצתו ולקבל ברכתו.
כל ידידיו ומכריו באו להפרד ממנו ביום צאתו לדרך, איחלו לו ברכות מקרב לב וביקשו להזכירם במקומות הקדושים.
הפליג ר' גדליה בספינה, ושוב לא שמעו ממנו. עברו ימים שבועות וחודשים ושום פריסת שלום לא הגיעה לעיירה.
והנה, ביום בהיר כעבור שנה עברה הרינה בעיירה, ר' גדליה חזר!
בני העיירה התקבצו סביבו, חקרו אותו בלב נפעם על ארץ הקודש והמקדש, האם זכה להיות בכותל המערבי, בקבר רחל, במערת המכפלה, בקבר רבי שמעון בר יוחאי?… ר' גדליה השיב בחיוב, ועיני השומעים דמעו מחמת התרגשות. ר' גדליה סיפר בלב חפץ על מה שנשאל רק על שאלה אחת לא השיב: מדוע שבת על עקבותיך אחרי שזכית כבר להגיע לארץ הקודש? היתכן כזאת?!
* * *
תקופה קצרה אחר שובו חלה ר' גדליה ונפל למשכב. כיון שמצב בריאותו הורע, שלח לקרוא לגבאי "חברא קדישא" כי יש לו מסר אליהם. מיהרו הגבאים לביתו, נכנסו לחדר חוליו וישבו אצלו רכוני ראש, ממתינים למוצא פיו. אבל הוא רק הביט בהם בעינים דלוחות שניבטו מפנים מצהיבות, ושתק. ישבו הגבאים כמה שישבו וכשהבינו כי החולה אינו נוטה לפתוח פיו לדבר דבר מה, איחלו לו רפואה שלימה ויצאו, בעוד הוא מברכם בקול רפה וחלש, מודה להם על ביקורם.
למחרת שב ר' גדליה להזמין את הגבאים ואלו נזעקו אליו כביום אתמול. בהגיעם אליו כבר מוכן היה לדבר. בקול רועד וחלש פתח פיו:
"היה זה באחד מימי היריד בברדיטשוב. התפללתי שחרית בבית מדרשו של הצדיק הקדוש שזיקוקין של אש היו נתזין מעיניו כל אימת שהזכיר שם הבורא ית', כאשר לפתע פרץ פנימה יהודי בעל חזות של סוחר. הוא התקרב אל רבי לוי יצחק ופרץ בבכי עז. ה"אוהב ישראל" מברדיטשוב הביט בו ברחמנות ואמר: אל לו ליהודי להתיאש בשום מצב… מה ארע לך?
סיפר הסוחר כי הגיע ליריד משופע בסכומי כסף גדולים שהפקידו אצלו אנשים שונים כדי לסחור בהם. והנה בקומו בבוקר באכסניה מצא כי כל כספו נלקח ממנו… היהודי פכר את ידיו בתנועת יאוש והמשיך: ברגע הראשון חשתי כמי שחרב עליו עולמו. אצתי אל בעל האכסניה וסיפרתי לו על אסוני. זה שמע והפטיר כי ללא ספק גנבה המשרתת את הכסף. צריך להביא אותה אל רבינו כדי שתודה על הגנבה, בפניו לא תוכל לשקר במצח נחושה…
* * *
אני, המשיך ר' גדליה בקול חלוש, נוכחתי במעמד זה. מיד בשמעי את הבטחת הצדיק החל לבי לפעום מואצות. 'רבי – מיהרתי לומר – מוכן אני לעיסקה!'
עוד באותו יום קיבלתי 'כתב' מידיו הקדושות של רבי לוי יצחק, המזכה אותי להיות במחיצתו בגן עדן, על החתום: 'לוי יצחק בן שרה סאשע'. הרבי ביקש ממני למסור את הפתק לחברה קדישא בבוא שעתי לעזוב את העולם, להטמינו עמי בקבר.
כאשר זקנתי החלטתי לעלות לארץ הקודש לחונן עפרה. והנה בבואי שמה נזכרתי בבהלה: את הפתק לא נטלתי עמי! בלית בררה נאלצתי לשוב הנה… ועכשיו שהגיעה שעתי, הגיע הרגע לבקש ממכם לעשות עמי חסד זה. וכאן עלי לבקש סליחתכם על אשר הטרחתי אתכם כמה פעמים. כי בהגיעכם הנה אתמול, שבו כוחותי אלי והרגשתי כי עדיין לא הגיעה השעה, אבל עתה, חש אני כי השעה הגיעה… ובכוחותיו האחרונים מסר את הפתק לאנשי חסד של אמת שהבטיחו לו נאמנה לקיים בקשתו…
חסר חלק מהסיפור