מגדולי איזמיר היה רבי אליהו בעל ה'שבט מוסר'. חכמתו, יראתו וקדושתו האירו על פני כל סביבותיו, בפטירתו חשו כל יהודי טורקיה כי גדול ועצום הוא החלל שנותר. הם ליווהו בבכי ומספד רב וקברוהו בבית העלמין באיזמיר. בצוואתו ביקש רבי אליהו לאמר: "אל תטמינו בקרבתי שום נפטר, עתיד לבוא אל העיר חכם אשכנזי מפולניה ומעליו עמודא דנהורא, אותו קיברו במחיצתי". שנים רבות חלפו וצוואתו של הצדיק טרם התקיימה, תלמידיו העבירו את פקודתו הלאה מאיש לאיש עד שיגיע היום שבו תתמלא.
* * *
האניה שטה בשלווה בין גלי הים, הנוסעים שניצבו על הסיפון השקיפו אל מלוא רוחב האופק, המראה הנפלא של הים הגדול ורחב הידיים השרה עליהם רוגע ושלוות נפש. לפתע, זינקו ממקום עמדם בחלחלה: ממעמקי המים הגיחה חית-ים ענקית ואימתנית כשהיא פוערת את לועה המבהיל, אימה עצומה אחזה בנוסעים, בחבטה אחת בזנבה האדיר מסוגלת חיה זו להבקיע את הספינה העשויה עץ ולהטביע את יושביה במצולות! קריאות בהלה ובעתה מילאו את הסיפון.
אחד הנוסעים באוניה זו, היה הצדיק רבי לייב מטרסטניץ, מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש, שהיה בדרכו לארץ הקודש. בשמעו את זעקות הנוסעים, יצא נינוח כולו לקראת יצור הענק, כשהוא עטוף בטלית ומעוטר בתפילין, ברגע שבו ראתה החיה את פניו הקדושות עזבה את האניה, נסה ונעלמה חיש בלב ים כלעומת שבאה.
הנוסעים שנפעמו מהמופת הגלוי, הבינו כי איש אלקים שוכן בקרבם ונהגו בו כבוד רב. כעבור זמן קצר, לגודל השתוממותם, פנה אליהם רבי לייב ואמר: "רואה אני כי עלי להסתלק מן העולם, אלמלי היה עמי חתני הצדיק רבי יודל מדאשיב, לא היה מניחני להסתלק, בקדושתו פועל היה לכך שתמתק הגזירה, אולם כעת, משאיני עימי, כבר נגזרה הגזירה!" בעיניים פעורות מתדהמה שומעים נוסעי האניה את המשך דברי רבי לייב: ״בקשתי מכם, שלאחר פטירתי תקשרו את גופי על לוח עץ ותורידוהו הימה״…
רבי לייב סיים דבריו, וכעבור זמן לא רב, עצם עיניו הקדושות והשיב נשמתו לבוראו. בלב כואב ובעיניים זולגות דמעה קיימו הנוסעים את צוואתו האחרונה והורידו את גופו הקדוש הימה.
כמה מתושביה היהודים של איזמיר עמדו ושיפשפו עיניהם כאינם מאמינים: מאי-שם נישאה על גבי גלי הים גופת אדם כשהיא קרבה והולכת אל החוף, משל יד נעלמת מכוונת דרכה, ומעליה בוקע עמוד אור! צוואתו הישנה של בעל ה'שבט מוסר' צפה לפתע בזכרונם חיה ומוחשית, התרגשות רבה מילאה את לבם: הנה, הגיעה השעה לקיים רצון צדיק!
בדחילו ורחימו נטלו יהודי איזמיר את גופו הקדוש של רבי לייב מטרסטניץ שהגיע באורח פלא לעירם וקברוהו בכבוד גדול ליד קברו של רבי אליהו מאיזמיר.
מה מקור הסיפור הזה?
ומדוע לא מופיע סיפור זה בכותבי קורות חייו של רבי אליהו מאיזמיר?
האם ידוע לכם על מקור נאמן לסיפור מופלא זה?
אשמח לדעת עליו.
תודה רבה ותזכו למצוות.
הסיפור הוא מסורת יהודית באוקראינה.
ננסה לחפש את המקורות. אדרבא, אם אחד הקוראים יודע יותר – נשמח לשמוע כאן.