הבעל שם טוב הקדוש – רבי ישראל בן אליעזר

לידתו – בנס

הבעל שם טוב הקדוש נולד לאביו, רבי אליעזר הירש, לעת זקנתו.

אביו ואמו חיכו במשך שנים רבות להפקד בזרע של קיימא, וכאמור, רק לעת זקנתם נפקדו, ומעשה – כך היה:

בשלב מסוים בחייהם, חטפו שודדים את רבי אליעזר, הוליכוהו למקום רחוק, ומכרוהו שם לעבד לאיש מחשובי אותו מקום. רבי אליעזר מצא חן בעיניו, ועם הזמן הפקידו אדונו על ביתו, ומשראה בכשרונותיו ניסה אדונו לשכנעו שימיר את דתו, אולם הוא סירב בכל תוקף ועמד בנסיונות קשים ומרים עד שברח משם וחזר לביתו, ובשכר זה נפקדו שניהם בבן קדוש שהאיר את עיני ישראל.

גרסה אחרת – ומוכרת יותר – תולה את זכותם של הוריו בכך שהיו מכניסי אורחים גדולים מאוד, עש הקב"ה בעצמו השתבח בהם. משכך, ביקש השטן להעמידם בנסיון על מנת לבחנם בכך. קפץ אליהו הנביא ואמר: אני אלך ואנסה אותם".

ואכן, בא לביתם מחופש לאיש עני מוכה שחין. רבי אליעזר הכניסו לביתו ואירחו בכל טוב. אליהו ניסה בכל דרך להרגיזם ולקנטרם, אולם רבי אליעזר כבש כעסו והתנהג עמו ברחמים ובחסד. לבסוף, התגלה לפניו אליהו, סיפר לו כי בא לנסותו ואמר לו שבזכות כך שעמד בנסיון, יפקדו הקב"ה בבן שיאיר את העולם בצדקותו.

ילדותו

הבעל שם טוב התייתם בילדותו. מי שגידל אותו היו אנשי עירו, אוקופ, שדאגו ללימודיו ומשגדל, מינוהו לעוזר למלמד התינוקות בעירם, וכך היה הנער לוקח הילדים מביתם אל החדר, ובדרך משנן להם תפילות ומלמדם להתפלל ולענות אמן ואמן יהש"ר.

דרכו של הנער, ישראל, היתה לצאת ליערות ולהתבודד עם קונו ולעסוק בתורה וכך עלה ונתעלה בתורה ועבודה, ואם כי בני עירו ידעו כי ירא שמים הוא, הרי שאת גדלותו האמיתית הסתיר מעין כל.

רבי אדם בעל שם

איש קדוש היה באותה עת בעיר רופשיץ ורבי אדם שמו, והיה האיש גדול וקדוש מאוד, ועוסק בסתרי תורה ויד ושם לו בתורת הקבלה, ובשל גדולתו ידוע היה בכינוי "רבי אדם בעל שם".

בידיו של רבי אדם היו כתבי תורה עתיקים, שלא שזתפם עין. בסוף ימיו, כאשר שאל רבי אדם בחלומו למי ימסרם, ענו לו משמיא "לישראל בן אליעזר בעל שם טוב מהעיר אוקופ", וכך הורה רבי אדם טרם פטירתו לבנו.

לאחר פטירתו, לקח בנו את הכתבים ונסע לעיר אוקופ, שם שאל אצל בני העיר איה הוא "הצדיק רבי ישראל בן רבי אליעזר בעל שם טוב", אולם כמובן, איש מתושבי העיר לא שמע את שמו. לבסוף, עלה על דעתו כי אולי מדובר בבחור, העוזר למלמד, שכך שמו.

כיון שכך, התחיל בנו של רבי אדם לשים עינו על תהלוכותיו של הנער, עד שראה והבין כי הוא מסתיר את גדולתו מעין כל, ובעוד כולם ישנים – הוא עוסק בתורה ובסתרי תורה, ועוד קודם שיאיר השחר הוא שם עצמו כישן למען לא יגלו גדולתו.

כיון שכך, התוודע אליו וסיפר לו על שליחותו, ושניהם קבעו ללמוד בחברותא. בכתביו הקדושים של רבי אדם – וגם בגמ' והלכה.

לאחר מעשה שהיה, הסתלק בנו של רבי אדם לבית עולמו ונקבר שם, בעיר אוקופ.

לאחר שלמד הבעל שם טוב הקדוש את הכתבים, טמנם במערה וסגר עליהם בסלע.

בעיר ברודי

לאחר מכן, עבר הבעל שם טוב לברודי, העיר הגדולה הסמוכה לאוקופ, ונהיה שם מלמד, ושם יצא שמעו כתלמיד חכם וירא שמים, עד כי לעתים היה יושב בדין כאחד מדייני העיר.

באותה עת, היה אחד מחשובי העיר – ורבי אפרים אשכנזי שמו – נזקק לאיזה דין תורה, ובתוך כך הכיר את הבעל שם טוב והוטב בעיניו מאוד, ונתן לו שטר התקשרות שיתן לו את ביתו לאשה, וכתבו שטר 'תנאים', אולם בתוך הזמן, עוד טרם נישואיהם, נפטר רבי אפרים לבית עולמו.

משכך, הלך הבעל שם טוב אל בנו של רבי אפרים – רבי אברהם גרשון מקיטוב, שהיה אחד מרבני העיר, והראה לו את כתב התנאים, על מנת שיתן לו את אחותו לשאתה לאשה.

אולם, כאשר בא הבעל שם טוב לרבי אברהם גרשון, נדמה היה לו הבעל שם טוב כבן כפר מנוער מכל וריק מתורה, שעל כן, אף כי יראתו היתה ניכרת על פניו, פקפק רבי גרשון אם ראוי לו ולמשפחתו להתשדך עם הבעל שם טוב, אך אחותו הצדקנית התעקשה לעשות רצון אביה ושניהם באו בברית הנישואין.

לאחר נישואיהם, עקר הבעל שם טוב לאיזה כפר נידח, משום שרצונו היה לעבוד את השם בלי טרדות ומניעות, ופרנסתם היתה מצויה בצמצום מחפירת טיט ומכירתו.

כמה וכמה ניסים אירעו לו לבעל שם טוב הקדוש בעת עבודתו בין היערות והררים הרמים שבין קיטוב וקוסוב וכמה פעמים גזלנים ביקשו להרע לו – אולם בראותם ניסים שנעשו לו אל מול עיניהם, כיבדוהו ולא נגעו בו לרעה.

תחילת התגלותו

בשנת תצ"ד הורה אחיה השילוני, רבו של הבעל שם טוב, לרבי ישראל כי הגיע זמנו להתגלות, ולמרות חוסר רצונו בכך, הוכרח לגלות גדולתו כרצון ה'.

בתחילה התגלה רק לחבורת צדיקים נסתרים שהיו עוסקי בנגלה ונסתר והם קיבלוהו עליהם לראש, אולם עד מהרה נתגלה אורו לחבורת החסידים ואנשי המעשה שבערי גליציה, בהם היה עובר בעת נדודיו ונסיעותיו, וגם בעיר ברוד – בה היה ה"קלויז" הידוע וחכמיו גאוני עולם נתגלתה גדולתו ורבים רבים דבקו בו.

גם מאלה שהכירוהו אך חלקו על דרכו, כיבדוהו מאוד. כך, למשל, אמר הגאון רבי חיים מרדכי מרגליות, מחבר "שערי תשובה", כי למרות שהוא עצמו מתנגד לדרך החסידות, אולם אי אפשר להתנגד לבעל שם טוב, שכן הוא גאון בתורה כאחד מהראשונים.

במז'בוז'

בשנת ת"ק, בעקבות מעשה שהיה, קבע הבעל שם טוב את דירתו במז'בוז', ושם יסד את בית מדרשו בבית המדרש העתיק של העיר, ורבים החלו לנהור אליו ולהסתופף בצילו.

בשנת תק"ב יצא הבעל שם טוב בדרכו לארץ ישראל, הא הגיע עד קושטא (איסטנבול דהיום), אולם שם גילו לו משמים כי לא הגיע העת – והוא שב לביתו.

עוד טרם נסיעתו, ביקש הבעל שם טוב מגיסו, רבי גרשון מקיטוב, לשאול את רבינו הקדוש בעל "אור החיים", שהתגורר אז בירושלים, אם יעלה לארץ הקודש אם לא. האור החיים השיבו שטרם הגיע הזמן שיעלה, אולם עוד טרם הגיע התשובה אל הבעל שם טוב, כבר יצא לדרכו ארצה, אליה, כאמור, לא הגיע.

הסתלקותו

בליל שבועות תק"כ, התאספו תלמידיו אצלו, ואמר לפניהם תורה על ענין מתן תורה, ובבוקר שלח לקרוא לתלמידיו שיתאספו כולם וביקש שיתפללו עמו.

לאחר התפילה הלך רבי נחמן מהורודנקא, מגדולי תלמידיו, לבית מהדרש להתפלל עבורו. אמר הבעל שם טוב "לחינם הוא מרעיש. אם היה יכול להכנס אותו פתח שבו הייתי אני רגיל להכנס בשמים, אזי היה פועל"

אחר כך באו כל אנשי העיר לקבל את פניו ברגל, ואמר לפניהם דברי תורה, ובעת הסעודה, ביקש הבעל שם טוב ממשמשו שיתן דבש בצלוחית גדולה, ונתן בצלוחית קטנה. ענה הבעל שם טוב ואמר "אין שלטון ביום המוות. אף המשמש אינו מקיים דברי…"

אחר כך אמר: עד כאן גמלתי עמכם חסד, עכשיו תגמלו עמי חסד.

ואמר להם סימן: שכאשר יסתלק מן העולם, יעמדו שני השעונים מלכת. ואכן, לאחר זמן קצר עמד השעון הגדול שבחר מלכת. וסבבוהו תלמידיו, שלא יראה בכך. אמר להם: "ידעתי שעמד השעון מלכת. אין אני דואג על עצמי. כי יודע אני בבירור שאצא מפתח זה ותיכף אכנס בפתח אחר"

לאחר מכן ציוה שיעמדו סביב מיטתו, ואמר דברי תורה, וזמן מה לאחר מכן עמד השעון הקטן מלכת, והסתלק אדונינו, אור שבעת הימים, מרנא ורבנא רבי ישראל בן אליעזר, הבעל שם טוב הקדוש, לבית עולמו, ביום א' שבועות שנת תקכ"ח, ונטמן בבית העלמין בעיר מז'בוז'.

לחצו כאן לסיפורים על רבינו הבעל שם טוב הקדוש