ידידים טובים היו, שניהם חבשו את ספסל בית המדרש בנמירוב עיר מגוריהם. בהמשך נפרדה דרכם. האחד הוא רבי נתן מברסלב, היה לחתנו של 'רבי דוד צבי הגדול' ועבר לגור בברסלב; ואילו חברו ר' משה (שם שאול לאדם אמיתי) נשא אשה מהעיר מוהליב ועבר לגור שם.
ר' משה החליט לשלוח ידו במסחר; הוא לווה סכומי כסף גדולים, השקיע אותם במסחרו, אך נחל כישלונות והפסיד את כספו. בנוסף לדלותו, הפך באחת לבעל חוב גדול. הרהר ר' משה במצבו העגום: 'מניין אשיב את חובתיי לנושים הרבים? אין לי אלא ליטול את מקל הנדודים, אברח לי אל עיר מרוחקת, שם אחפש מקור פרנסה – אולי אצליח להשיב קמעה קמעה את חובותיי העצומים'.
אמר ועשה. בבוקר בהיר עשתה לה השמועה כנפיים כי הסוחר הצעיר פשט את הרגל ונמלט בעור שיניו מאימת נושיו.
באותה שעה היה ר' משה מכתת רגליו בדרכים כאחד הקבצנים. נקלע לעיר 'ברסלב'. לפתע נזכר כי ידיד-נפש יש לו בעיר: הצדיק הקדוש רבי נתן שטרנהרץ. ידיעה זו היוותה עבורו קרן-אור באפילה; חבר נעורים נאמן שכזה, במצב מביש כשלו, כמוהו כאי של תקווה בלב אוקיינוס גועש.
ר' משה נוקש על הדלת, ורבי נתן ניגש ופותח. "ברוך הבא, ידידי מנוער!" קיבל את פניו בלבביות. בטביעת עינו הבחין כי עננת עצב מרחפת על פני אורחו. ראשית חכמה הזמינו לסעוד בביתו ארוחה משביעה, וכשכילה לאכול שאלו לשלומו. ר' משה נאנח אנחה השוברת חצי גופו של אדם, וסיפר לו על המבוי הסתום שאליו נקלע בעקבות החובות שהשתרגו על צווארו. "הגעתי למסקנה", סיים ר' משה, "כי הדבר הנכון ביותר עבורי עכשיו, הוא לברוח ממקום מגוריי. בעיר פלונית דר קרובי העשיר, הוא בוודאי יעמוד לעזרתי וידאג לי לעבודה מסודרת".
כשכילה דבריו, השיבו מוהרנ"ת: "חברי היקר, אכן בצרה גדולה אתה, אך החלטתך להיות 'בורח' אינה טובה". כשראה כי ידידו מביט בו בתמיהה, הסביר: "כשתבוא אל בית קרובך, הכרת פניך תעיד על שפל מצבך, ובו במקום יראה לך אותות אי שביעות רצון מבואך. גם את ידו הריקה יקמץ מלהושיט לך. הוא יברך אותך ב'שלום עליכם' בשפה רפה, תוך כדי הושטת ראשי אצבעותיו. אולי יתן לך לסעוד אצלו סעודה או שתיים, אך לינת לילה מסופקני אם יציע לך. יתכן שגם בבית המדרש לא תוכל ללון, שכן במקום שאין מכירים אותך, עלולים לחשוד בך כגנב.
"עצתי לך לברוח אל ה'!" סיים רבי נתן בקול נחרץ. "שוב לעירך, אולם לא לביתך – אלא לבית-המדרש; בית המנוס שלך יהיה תורה ותפילה. שם הכל מכירים אותך שאינך גנב חלילה, אלא סוחר נכבד שכשל בעסקיו. שמש בית המדרש יקבלך בסבר פנים יפות וידאג לך לארוחות, ואף יתן לך כר לשים תחת מראשותיך.
"כשישמעו קרוביך כי חזרת לעיר וכי יושב אתה בביהמ"ד – יבואו לשם ויפתחו בצעקות והאשמות נגדך, אך אתה אל תענה דבר, אחוז בפלך השתיקה, ובעזרת ה' ישועתך תבוא".
דברי רבי נתן היוצאים מן הלב, נכנסו ללבו של הידיד, והוא החליט לעשות כעצתו. חזר ר' משה מברסלב למוהליב, שם פעמיו לביהמ"ד והשקיע עצמו בתורה ובעבודת ה'.
והנה, הפלא ופלא; דבר מדבר רבי נתן לא נפל ארצה; השַמש חמל עליו ודאג לו לכל צרכיו. כעבור ימים ספורים הגיעו אשתו וקרוביה לביהמ"ד ופתחו ב'ויצעקו'. ר' משה, כעצת ידידו הדגול, אינו משיב דבר וחצי דבר. בתוך זמן קצר היתה העיר כמרקחה: ר' משה ה'יורד' חזר, והרי הוא ספון בביהמ"ד! השמועה הגיעה לאוזני כמה מידידיו, והם החליטו להחלץ לעזרתו; אספו סכום כסף ורכשו דוכן עם סחורה, כדי שזוגתו של ר' משה תוכל לסחור בה בשוק.
ברכת ה' היתה עמה, והיא הצליחה במסחרה, כשבעלה המתמיד מגיע מפעם לפעם ומושיט את עזרתו, עד שהצליחו להשיב את כל חובותיהם.
ר' משה המשיך לישב באוהלה של תורה. כעבור זמן כתב מכתב נרגש לרבי נתן: "ידיד נעוריי! עצתך הטובה הצילה אותי תרתי משמע, יושב אני בין כותלי ביהמ"ד והוגה בתורה. אשריך שעל ידך התגלגלה זכות גדולה כזו!