עוזר של ספר עבר פעם בערב ראש השנה על יד ביתו של הצדיק רבי לוי יצחק מברדיטשוב ז"ל. הלך אותו עוזר בגלוי ראש, ושערותיו עשויות בלורית.
הצדיק ראהו דרך החלון, וקראו להכנס אליו. נכנס, והצדיק שאלו:
-למה לך הבלורית הזאת?
– בשביל – השיבו הלה – שיש לי עסק עם שרים ו'פריצים' הבאים להסתפר ואני צריך להתנאות בפניהם.
– שמע נא – אמר לו הצדיק – אני נותן לך אדום אחד (שם מטבע מקומי) בשכר שתסיר את בלוריתך; הרי יש בזה משום "ובחקתיהם לא תלכו" (ויקרא יח, ג).
– לא! השיב הבחור.
ובכן – הוסיף הצדיק – אתן לך שלושה אדומים בעד זה. והבחור אינו מסכים. הוסיף לו הצדיק עוד ועוד, עד שהגיע לעשרים אדומים, והבחור באחת: לא.
אז אמר לו הצדיק: אם תסיר תכף את בלוריתך, אני מבטיח לך עולם הבא! מששמע הבחור דברים אלה, חטף מיד מתוך כיס בגדו מספרים, וברגע אחד גזז את כל בלוריתו.
עמד הצדיק מברדיטשוב והמליץ לפני הקדוש־ברוך־הוא: רבונו-של-עולם! ראה נא, מה גדולה ומה חזקה היא אמונתם של היהודים, אפלו של הפשוטים ביותר! כמה יגיעות צריך אדם שכזה ליגע, וכמה טרחות הוא צריך לטרוח, עד שירוויח אדום אחד, וכל שכן שעשרים אדומים הוא סכום עצום לפניו, ובכל זאת מה שלא רצה לעשות בעד עשרים אדומים עשה בעד חלק לעולם הבא, אף שמעולם לא ראה את אותו עולם הבא בעיניו…
(הרב ש"י זוין, סיפורי חסידים)
