בטרם ישב המהרש"א – רבי שמואל אליעזר איידלס – על כס הרבנות בעיר אוסטרו היהודית, שימש כרב בעיירה קטנה שהייתה כפופה, כשאר העיירות באזור, למרותו של הרב האזורי מטעם הממשלה, המכונה "רב מטעם".
על פי חוקי המדינה, חויבו כל רבני העיירות להתייצב מעת לעת בפני הרב האזורי, ולקבל את הוראותיו.
זמן רב חלף ממינויו של רבי שמואל אליעזר, והוא לא הופיע במעונו של 'הרב מטעם'. חשב הרב: "בודאי מתמיד גדול הוא, ואינו חפץ לבטל מלימודו". ברם, כאשר מעוד כמה אסיפות נעדר רבי שמואל אליעזר, החליט הרב הזה לנסוע אליו, לשאלו לפשר הדבר.
בבואו, ערכו לו כל בני העיירה קבלת פנים מפוארת כראוי לרב בעל מעמד כמוהו, ולמרבה הפלא, גם הפעם בלטה היעדרותו של המהרש"א.
השתדל הרב הנכבד לדונו אף עתה לכף זכות: "מן הסתם טרוד הוא בלימודו עם תלמידיו בישיבתו, ולכן אינו יכול לבוא, אלך אם כן בעצמי אל בית-מדרשו".
המהרש"א ישב בחברת תלמידיו ולמד עימהם, שעה שנראו דמויותיהם של הרב ומלוויו בפתח בית המדרש.
זמן ממושך עמדו כשהם ממתינים לשווא שהמהרש"א יבחין בהם, אך הוא לא חנן את הפמליא הנכבדה אפילו במבט…
פתאום, נכנס במרוצה אל בית-המדרש, נער יפה תואר; לתדהמת ראש-הרבנים, קם המהרש"א ממקומו לכבוד הנער, והחל משוחח איתו שעה ארוכה…
הפעם, כבר לא יכל הרב להבליג על בזיונו, והרים קולו בכעס לעבר המהרש"א: "כל העת סבור הייתי שאינך רוצה לבטל מלימודך, אך עתה נוכח אני לראות שחולק אתה כבוד לנער, ואילו ממני אתה מתעלם לחלוטין" – – –
כשסיים לשפוך את קיתונות הזעם על ראש המהרש"א, פתח רבי שמואל אליעזר את פיו הקדוש, ואמר לו דברים סתומים ומופלאים: "דע לך כי לא לחינם פסקתי מלימודי כדי לשוחח עם העלם; וזה יהיה לך לאות ולמופת: בעוד שעתיים יהרג בחור זה!" – – –
הכעס טרם התפוגג מליבו של הרב מטעם, הוא סרב להאמין לנבואתו של המהרש"א, מיהר איפא בעקבות הנער היוצא, החל קושר עימו שיחה, כשבכוונתו לעכב אותו עימו. 'בעוד שעתיים אחזור עם הנער אל בית המדרש, ואוכיח לעין כל כי אין בדברי רבי שמואל אליעזר ממש', הרהר.
השניים טיילו יחד אנה ואנה, הרב הציץ בשעונו, ועל פניו פשטה הבעת שביעות-רצון: השעתיים מתקרבות לקיצן…
לפתע, עבר במקום צייד שהיה עסוק במרדף אחר להקת ברווזים, הוא כיוון את רובה הצייד לעבר אחד העופות, וירה – – –
מה שהתרחש באותם רגעים גרם לרב מטעם לשפשף עיניו כאינו מאמין: 'האם זו מציאות או שמא חלום?' – הכדור שנפלט מרובה הצייד החטיא את המטרה, ופגע בליבו של הנער, והוא נפל מת במקום – – –
הצצה בשעון, החריפה את הבעת ההלם שעל פני הרב: הדבר ארע שעתיים בדיוק מהמועד שנקב המהרש"א!
נסער כולו רץ אל בית-המדרש. מייד בבואו הקדימו המהרש"א בבשורה נוספת: "בעוד זמן קצר יובא הרוג נוסף אל העיר" – – –
הרב מטעם לא הספיק לעכל את ההתרחשות הראשונה, וחבורת אנשים נרגשת התפרצה לבית המדרש, ובפיה ידיעה על אדם שנמצא הרוג מחוץ לתחום העיר.
הוא לא ידע את נפשו מרוב תדהמה, ותלה זוג עינים שואלות ברבי שמואל אליעזר, שיואיל להסביר לו את פשר תעלומת שני ההרוגים.
"הבחור הצעיר שראית", נשמע קולו של המהרש"א, "היה גלגולו של אחאב מלך ישראל, ולכן נהגתי בו כבוד שכזה.
ולפי שאחאב נהרג בידי יורה, כנאמר ב'מלכים' (א, לד) 'ואיש משך בקשת לתומו, ויכה את מלך ישראל', לכן גם סופו של נער זה היה באותה צורה".
המהרש"א המשיך לגולל באוזני הרב מטעם הנדהם, את התעלומות להן היה עד:
"כבר בזמן לידתו של הנער, נברא המשחית שתפקידו היה ליטול את חייו, הוא המתין במקומו מחוץ לעיר לשעה בה יימלא את שליחותו. אולם אתה", נשא המהרש"א קולו, "התערבת, ועיכבת את הדבר, ובזמן המיועד, נטל המשחית את נפשו של אדם אחר תחתיו. עתה צריך אתה כפרה על שגרמת להריגת אדם!"
הרב נפל לרגלי המהרש"א והתחנן על נפשו: "הורני דרך תשובה!" נענה רבי שמואל אליעזר: "תשובתך תהא, שתסיר מעליך את עטרת הרבנות שהוענקה לך על ידי השלטונות, ותהפוך לעגלון".
ואכן, עשה האיש כדבריו, עזב את מעמדו הרם ועסק במקצוע העגלונות, למען כפר חטאו.