סיפור יפה מביא אברהם רכטמן, חבר המשלחת האתנוגרפית של שלמה זלמן רפופורט הידוע בכינויו ש. אנ-סקי, על בית הכנסת היהודי בעיר לודמיר שבאוקראינה, וכך הוא מספר:
הדוכס, הגראף לובומירסקי, הואיל בטובו והתנדב לבנות בית כנסת ליהודי לודמיר. ובכן, הוא שלח חומרי בניה בכמות מספקת, ואת מומחה הבניה שלו עצמו.
כאשר שאל אותו המומחה באיזה עובי לבנות את יסודות בית הכנסת, השיב לו הדוכס: "עשה את היסודות עבים ורחבים כל כך, עד כי אוכל לנסוע עליהם בכרכרה שלי, רתומה לשלשה סוסים זה לצד זה. בכזה עובי, בנה גם את קירות בית הכנסת!"
ואכן, מספרים יהודי העיר, שכשאר הסתיימה בניית היסודות, עוד טרם החלה בניית הקירות, הגיע הדוכס לבקר בכרכרה המוזהבת שלו. יהודי לודמיר, ובראשם הרב, קיבלו את פניו סמוך ליסודות, ספרי תורה בידם. החזן והמשוררים ניגנו "הנותן תשועה למלכים" בגרסה מיוחדת שהרב התאים לכבוד הגרף לובומירסקי, וכאשר החזן, וכל הקהל, החלו לומר את פרק קי"ח בתהלים – "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", ביקש הדוכס מהרב להצטרף אליו, הושיבו בכרכרה. ושניהם החלו לנסוע עם הכרכרה על קירות היסוד, עד שסיימו החזן והקהל את אמירת הפרק.
(תורגם מיידיש מהספר "יידישע עטנאגראפיע און פאלקלאר", של אברהם רעכטמאן, המתאר את משלחת המחקר של שץ אנ-סקי. בתמונה הראשית: בית הכנסת הגדול של העיר לודמיר (וולדימיר וולינסק), באדיבות ויקיפדיה)