יהודי תלמדי חכם ובר אוריין היה ר' יעקב, אך אליה וקוץ בה, כבר שנים רבות מתגורר הוא במז'בוז' ומעולם לא בא בצל קורתו של הבעל-שם-טוב הקדוש המתגורר בעירו.
אך משמיים סובבו סיבות שר' יעקב יזכה להתוודע לאור שבעת הימים הבעש"ט זיע"א.
היה זה כשבגרה בתו והגיע לפרקה, ולרש אין כל, לא רובל אחד ואף לא מחציתו, שלא לדבר על נדוניה ראויה לשמה.
זוגתו, בשונה ממנו, האמינה בגדלותו של הבעש"ט ולפיכך מצאה עתה עילה לקבול לפניו: "הבט נא וראה, מכל קצוות הארץ נוהרים יהודים להתברך מפי הבעש"ט, ואילו אתה דר במרחק בתים ספורים ממנו וממאן להכנס אליו. עתה, כשנתונים אנו במיצר, מדוע לא תלך אליו ותבקש את ברכתו?!"
הפעם נפלו הדברים על אוזניים קשובות; לא אחר ר' יעקב וישם פעמיו אל מעונו של הצדיק, וסיפר לו כי בתו הגיעה לפרקה וכיסיו ריקים מכל וכל.
ויען לו איש האלוקים: "הסכת היטב, אם חפץ אתה בישועה, עליך לנסוע מעיר לעיר ולשאול בכל מקום: האם שמעו שם אודותיי. ביום שבו תגיע אל מקום אשר שם טרם הגיע שמעי, תדע כי ישועתך קרובה לבוא".
ר' יעקב אינו מתמהמה ויוצא מיד לדרך הארוכה; מבין הוא היטב שכדי למצוא עיר שבה לא שמעו על הבעש"ט, עליו להרחיק הרבה ממז'בוז'.
אלא שלא תיאר לעצמו,עד כמה עליו להרחיק נדוד…
ערים וכפרים נידחים פקד, כאלה שבקושי מתגוררים בהם יהודים, אך בכל מקום נענה על ידי אנשי המקום, כשאמונת הצדיק יוקדת בעיניהם: "הבעל-שם-טוב הקדוש?! בוודאי ובוודאי שמענו אודותיו! איש אלוקים קדוש הוא!"
ר' יעקב מבין שעליו להפליג אל מעבר לים…
לאחר הפלגה ארוכה הוא מגיע לישוב נידח בארץ בלתי מוכרת. כשנכנס לבית-הכנסת המקומי היה זה בערב שבת. "האם הגיע לכאן שמעו של רבי ישראל בעל-שם- טוב?" שאל את אחד היהודים הראשוניים שנקרו בדרכו, הלה השיב בשלילה ור' יעקב משתאה לדעת, ההצליח ה' דרכו?
כשראהו גבאי בית הכנסת קיבלו את פניו בכבוד: "שמע נא ר' יהודי", אמר לו, "הלילה, בהיקבץ כל המתפללים, נמכור עבורך את זכות מצוות הכנסת-אורחים"…
הבעת פניו של ר' יעקב לימדה את הגבאי, כי לא הבין את דבריו כדבעי, והסביר לו: "במקומנו נהוג שכל אורח הבא לעיר, נמכרת הזכות לארח אותו, לכל המרבה במחיר, כשכל סעודה מסעודות השבת נמכרת בנפרד. לאחר השבת נותנים לאורח את כל הסכום שנאסף".
ר' יעקב היה מלא התרגשות: "אילו יהודים נפלאים! מקיימים הם מצוות הכנסת-אורחים בהידור שכזה!"
לאחר תפילת ערבית של ליל שבת, נעמד הגבאי ופתח ב'מכירת הכנסת האורחים'. החלו עשירי המקום מתחרים ביניהם, כשכל אחד מהם מנסה לזכות במצווה.
לבסוף קנה עשיר אחד את המצווה, והנה, הפלא ופלא, הסכום שנדב מספיק ברווח עבור הוצאות נישואי בתו
ר' יעקב אינו יודע את נפשו מרוב התפעלות; דבר אחד מדברי הבעש"ט לא חזר ריקם!
בליל שבת, כאשר סעד בבית מארחו נדיב הלב, הבחין ר' יעקב כי עננת-עצב מרחפת על פניו. הוא התפלא לסיבת הדבר, אך לא אמר מאומה.
לאחר צאת השבת לא יכול היה להתאפק ופנה אליו בדאגה: "מארחי היקר, הצער שעל פניך לא נעלם מעיניי, ניכר כי שרוי אתה בצרה, ספר נא לי מה מעיק עליך, אולי אוכל לעזור במשהו?".
נאנח בעל-הבית אנחה שוברת-לב: "אכן לא טעית, בצרה גדולה אנוכי, בן יקיר לי שכבר עברו מנישואיו כמה וכמה שנים, ולא זכה להיפקד בזרע של קיימא. בימים אלה אמור בני לתת גט פיטורין לאשתו, וזו סיבת הצער הגדול שבו אני שרוי".
כששמע ר' יעקב את הדברים, אמר לעשיר: "הקשב נא, מוכרח אני לספר לך מה הביאני לעירכם", וכאן גולל בפני בעל הבית המשתומם את כל השתלשלות העניינים שהביאה אותו הלום, וכיצד נוכח לראות ברוח קדשו של הבעש"ט. כשסיים, יעץ למארחו: "שמע לי, המתן עם עריכת הגט. כשאשוב לעירי אכנס אל הבעש"ט ואספר לו על צרתך. אין לי ספק כי ישועתכם לא תאחר לבוא".
כששב ר' יעקב ממסעו וסיפר לבעש"ט את סיפורו של העשיר, נענה הבעש"ט ואמר: "בשביל שבנו של המארח יזכה להיפקד בבן, מוכרח אני בעצמי לנסוע לשם".
נסע הבעש"ט אל אותה עיר שמעבר לים, פגש בעשיר ובבנו, ולפקודת הזמן זכה העשיר לראות בנים לבנו.
גדולים מעשי חכמים!