רבי אברהם חיים מזלוטשוב (ב"ר גדליה)

הרה"ק רבי אברהם חיים מזלוטשוב בעל "אורח לחיים"

נולד בשנת תק"י לערך, לאביו רבי גדליה ב"ר בנימין זאב וולף.

אביו, רבי גדליה מז'ולקווא

רבי גדליה, אביו של רבי אברהם חיים, היה ראב"ד בעיר זולקווא (נקראת כיום: ז'ובקבה). הוא נפטר בכ"ג חשוון תקל"ז, ועל קברו נחקק: "ביום כ"ג מרחשוון בשנת תקל"ז, פ״נ כבוד הרב הותיק הדיין המצוין רב״ד, דבר הקשה אליו מביאים, אוזן משפטו ישרים ותמימים, משים לילות כימים, מו״ה גדלי׳ בן הרב מו״ה בנימין זאב ז״ל"

משפחתו

רבי אברהם חיים היה גדול בתורה וצדיק מפורסם. הוא נלקח לחתן על ידי רבי פנחס הורוויץ בעל ה'הפלאה'. בזיווג שני נישא ורבי אברהם חיים לביתו של רבי יששכר דב מזלוטשוב בעל 'בת עיני' (שהתאלמנה מבעלה בזיווג ראשון – רבי חיים אוריה לייבוש, רבה של גוליגר, כמוספר בהמשך).

רבי אברהם חיים לא נפקד בזש"ק, אולם הוא גידל כבנו את רבי יקותיאל שמעלקא, בנו של הרה"ק רבי משה לייב מססוב, ואת בן אשתו (מזיווג ראשון), רבי יוסף עזריאל (בנו של רבי חיים אוריה לייבוש שהיה רבה של גוליגור (מוכרת כ"גולוגורי" וסמוכה לזלוטשוב). לימים מילא בנו זה את מקומו ברבנות גוליגור)

קיבל את תורת החסידות מפי המגיד ממזריטש, רבי שמעלקא מניקלשבורג ורבי מיכל מזלוטשוב.

שימש ברבנות בעיר זבארוב, ולאחר שעלה חמיו רבי יששכר דב, לארץ ישראל בשנת תקנ"ג, מילא מקומו ונתמנה לרב ואב"ד בעיר זלוטשוב.  

ספריו של רבי אברהם חיים מזלוטשוב

חיבוריו המה: 'אורח לחיים' על התורה, שנדפס בזולקווא בשנת תקע"ז עם הסכמות רבי לוי יצחק מברדיטשוב, המגיד מקוז'ניץ, החוזה מלובלין, רבי אברהם יהושע העשיל מאפטא, רבי חיים מטשרנוביץ', רבי מרדכי מקרמיניץ, רבי אפרים זלמן מרגליות מברוד, ועוד צדיקים. כן חיבר את ספרו 'פרי חיים' על מסכת אבות ועל הגדה של פסח. חידושיו בהלכה נדפסו בספרו של חותנו בעל ה'הפלאה'

גדולתו של רבי אברהם חיים

שאר בשרו, הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות, שכתב הקדמה גדלולה לספרו של רבי אברהם חיים "אורח לחיים", כותב עליו שם: ש"היה אדם גדול בתורה ובחסידות, והיה שוהה בתפילתו כמעט רובו של יום, ועסקן גדול בצדקות וגמילות חסדים, ורבים השיב מעוון, והיה יודע בתעלומות חכמה וסתרי תורה"

מתורתו

בספרו 'אורח לחיים' פרשת נח, כותב, כי שאל פעם את רבו רבי שמעלקא מניקלשבורג איך אפשר לקיים מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' בשעה שחברו פוגע בו ומיצר לו. השיב לו רבו כי כל ישראל הם בשורשם נפש אחת "ולפעמים מכה אדם את עצמו מכה גדולה בשוגג בלי דעת, וכי יכה האדם את עצמו?! כן ממש הדבר הזה שהוא נפש אחד עם חברו וחברו עושה לו רעה מפני חסרון דעת שבו, וכשישלם לו רעה, הרי יכאיב לעצמו". הוסיף לשאול את רבו: "אם רואין אדם רשע לפני המקום, איך אפשר לאהוב אותו?" השיב לו: "הלא נשמות כל אדם הם חלק אלוקי ממעל, ועל כן יהיה לו רחמנות כביכול על ה' יתברך, שהניצוץ הק' שלו נלכד בקליפות ר"ל"

פטירתו ומקום קבורתו

נסתלק לעולמו בכ"ו בשבט תקע"ו ומנוחתו כבוד בזלוטשוב.

למרות שהוא מגודר, מבית החיים דשם לא נשאר הרבה, ויש בו גם אנדרטה ליהודי זלוטשוב שנהרגו בשואה האיומה