ר' נפתלי חנא'לעס פסע דומם בין המצבות הישנות בבית העלמין העתיק בקרקא, עד שעמדו רגליו ליד ציונו הקדוש של רבי יואל סירקיש, הידוע בכינויו 'הב"ח', על שם ספרו 'בית חדש'.
עיניו חלפו על פני השורות החרוטות על המצבה, ומשם עברו אל הקבר הניצב בסמוך, כשלפתע התרוממו גבותיו בפליאה: 'מה פשר המילים הכתובות עליו 'פה נטמן הבחור יוסל'ה'? מה טיבו של יוסל'ה זה? ובמה זכה להיקבר ליד קברו של הב"ח, מגדולי פוסקי הדורות?'
את שאלתו הביע בקול באוזני היהודים המקומיים, והללו השיבו לו כדברים האלה: "רצונך לעמוד על פשרם של דברים? עיין נא בפנקס העתיק של ה'חברא קדישא' דקרקא".
אחוז סקרנות עלעל ר' נפתלי בין דפיו המצהיבים מיוֹשן של הפנקס, ונחשף לסיפור נורא הוד, המעיד על גדולתו וענוותנותו העצומים של מורנו רבי יואל סירקיש.
***
נער צעיר וממולח היה יוסל'ה, קשרי מסחר ענפים היו לו עם סוחריה הגויים של קרקא הגליצאית, ולעיתים מזומנות היה נפגש עמם לצורכי מסחר.
יוסל'ה ראה ברכה מרובה בעסקיו, אך הנוכרים, עמם בא במגע, לא ראו בעין יפה את הצלחותיו המסחררות. ה"ראש היהודי", כתמיד, עורר קנאה עזה בליבם.
קנאתם העצומה הביאה אותם לידי החלטה להגותו מן המסילה, אך יוסל'ה לא העלה על קצה דעתו אילו מחשבות זדון נרקמות בלב עמיתיו למסחר נגדו, לפיכך לא נקט אמצעי זהירות.
ביום בהיר פשטה השמועה בקרקא: יוסל'ה, הסוחר הצעיר, נמצא הרוג, ולא נודע מי הרגו – – –
מנהג הימים ההם היה, שכאשר נמצא אדם הרוג, ולרוצחים לא נותרו עקבות' היו מניחים בידו, בעת הקבורה, סכין קטנה ואומרים: 'עקבות רוצחיך לא נודעו – נקום בעצמך נקמתך מהם'.
כך עשו גם בעת קבורת הנער; וראה זה פלא, לא חלף זמן רב, וכמה מסוחרי קרקא הגויים החלו מתים בזה אחר זה, ללא הסבר טבעי. אך המאורעות לא הסתיימו בכך, קטל המוני החל פושט בקרב גויי קרקא, כשאיש אינו יודע מה גורם לקציר הדמים.
ישבו ראשי העיר לאסיפת חרום, בניסיון לשים אצבע על התופעה המתמיהה.
בין היושבים באסיפה נכח יהודי מומר, שהפנה עורף לעמו, הלה קם והכריז: "יודע אני מהיכן באה הצרה הזאת. כלום אינכם שמים לב שבקרב היהודים לא מת אפילו אדם אחד? דעו לכם, כי היהודים מסרו סכין בידו של יוסל'ה בעת קבורתו, והורו לו להתנקם בגויים!"
כששמעו חבריו את דבריו, החליטו פה אחד, שכאשר רק יאיר הבוקר, ויתברר כי נכונים הדברים – לא יוותר בקרקא יהודי אחד בחיים – – –
שעת לילה מאוחרת. בביתו יושב רבי יואל סירקיש והוגה בתורה. לפתע מתנמנם הוא על גבי הספר, ובחלומו רואה הוא את אביו המנוח אומר לו: "חוש מהר, חפור בקברו של יוסל'ה ההרוג, והוצא את הסכין משם!"
הקיץ הב"ח משנתו ותמה על פשר החלום, אך אמר: 'דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין', וחזר אל לימודו.
אך כעבור זמן חטפתו שוב שינה, ובחלומו מופיע אביו בשנית ונזעק: "מדוע מתמהמה הנך? מהר לקיים את דברי; בסכנת נפשות עסקינן!"
גם הפעם ביטל הב"ח את החלום.
ברם, בפעם השלישית נגלה אביו אליו בחלום נרעש כולו: "בני! בהתרשלותך מסכן אתה את הכלל!"
הרהר הב"ח: 'הלא דבר הוא!' ושלח שליח אל אנשי ה'חברא קדישא' לאמור: "מהרו והוציאו את הסכין מקברו של הנער!"
הזדרזו הללו, הגיעו אל מקום הקבר והחלו לחפור, אך כאשר ניסו לחלץ משם את הסכין – לא הצליחו בשום אופן.
סיפרו זאת לרבי יואל, קרא למספר תלמידי חכמים, הורה להם למהר אל הקבר, לגזור על הנער להניח את הסכין מידו – והם ילמדו משניות לטובת נשמתו.
אך גם עצה זו לא הועילה, הסכין נותרה אחוזה בידו, אחיזת צבת – – –
ראה הב"ח שהשחר עומד להפציע, לבש את מעילו ויצא בעצמו לעבר בית העלמין, נעמד ליד הקבר, שעון על מקלו, ולחש מספר מילים. באותו רגע הצליחו אנשי ה'חברא' לשחרר את הסכין מיד הנפטר.
עם שחר יצאה משלחת הגויים לעבר הקבר, החלו חופרים במרץ, אך העלו חרס, שום סכין לא נמצאה בו! "מדוע הולכת אותנו שולל" נזעקו בחרון על המומר, ואף הענישוהו בחומרה.
כשהגיעה שעתו של הב"ח להסתלק מן העולם, נדהמו הסובבים אותו לשמוע מפיו את הבקשה: "חפץ אני שתקברוני סמוך לקברו של יוסל'ה!"
כשהבחין במבטי הפליאה שבעיניהם, גילה להם סוד ישן: "הזוכרים אתם את שארע לאחר מותו של יוסל'ה? דעו, כי כשהגעתי אל קברו, ובקשתי ממנו להניח את הסכין מידו, השיב לי: 'עתה, שהרב וכל בני קהילת קרקא זקוקים לי, מבקש אני בתמורה דבר-מה. הבטחתי ליוסל'ה, כי לאחר מלאות ימי איטמן לידו, ורק אז ניאות למלא בקשתי".
ואכן לאחר הסתלקות הב"ח, טמנוהו בכבוד גדול, ליד קברו של 'יוסל'ה הבחור'.
(את המעשה סיפר רבי שמואל הורביץ, ששמעו מפי רבי נפתלי חנא'לעס)
