מעשה ברבי אליעזר אביו של הבעל שם טוב הקדוש
רבי אליעזר, אביו של הבעל שם טוב הק', היה גר בכפר אחד, והיה מכניס אורחים גדול עד כי הושיב שומרים בקצה הכפר וצווה להם שמיד כשבא איזה אורח, יאמרו לו שילך מיד לביתו של רבי אליעזר ושם יהיה לו מכל טוב הארץ, כדי שהאורחים הבאים לא יצטערו ויצטרכו לחפש היכן להתאכסן במקום שאינם מכירים.
וכאשר היה בא אליו אורח, היה מקבלו בשמחה ובחיבה והיה מאכילו ומשקהו ומציע לו את המיטה – ועוד קודם שאכל היה מעניק לו נדבה מכובדת, כדי שיאכל בלב טוב ושמח, שהרי העני, עיקר מגמתו להשיג ולקבל פרוטות כדי להביא טרף לביתו, וטרם ישיג את נדבותיו, עדיין ליבו דואג. ורצה רבי אליעזר שיאכלו בלב רגוע ושמח.
פעם, שיבחו מאוד בשמים את הכנסת האורחים שלו ואת מידותיו הטובות, והסכימו בפמליא של מעלה להעמידו בנסיון באיזה דבר, כדי לראות אם ינהג במידותיו גם בעת נסיון.
אמר הס"מ: אני אלך ואנסהו. אמר אליהו הנביא, לא כי, לא טוב שתלך אתה, אלא אני אלך.
והלך אליו אליהו הנביא זכור לטוב, ובא לביתו בשבת אחר הצהרים בדמות עני, במקלו ותרמילו, ונכנס לביתו ואמר "שבת שלום", כנהוג.
ומן הראוי היה, שיגרשו רבי אליעזר לחוץ, כמחלל שבת! אבל רבי אליעזר היה סבלן ולא רצה לביישו, ונתן לו מיד לאכול סעודה שלישית ובלילה נתן לו שוב לאכול סעודת מלוה מלכה, ונתן לו נדבה, כדרכו, וכן ביום ראשון בבוקר הגיש לו ארוחת בוקר, ולא הזכיר במאומה את ענין חילול שבת, כדי שלא לביישו.
וכאשר ראה אליהו הנביא את הנהגתו, התגלה אליו ואמר לו: דע שאני אליהו הנביא, ובאתי לנסות אותך, ובשכר זה שעמדת בנסיון גדול שכזה לפי קדושתך ויראת השמים שלך, ואהבת ישראל נטועה בלבך עד אין חקר, בזכות זה ובזכות הכנסת אורחים שלך תזכה לבן יחיד שיאיר את עיני כל עם ישראל.
וזכה לבנו הקדוש, אור שבעת הימים רבינו הבעל שם טוב זיע"א.
