שמחת ברית מרקיעת שחקים…

שמחת ברית מרקיעה שחקים

עם עליית הקומוניסטים לשלטון ברוסיה, החלו תחילה לרדת לחייהם של בעלי הממון. הם דגלו כביכול ב"שוויון", אך חמסו וגזלו את העשירים – הקפיטליסטים למען האידיאולוגיה הקומוניסטית, כדי להשוותם לאזרחים מן השורה.

בעל האחוזה מיקולה לצ'ינסקי, שהתגורר בעיירה לדיז'ין, כ-25 ק"מ מאומן, היה במיטבו בתקופת המהפכה. כאשר הצאר האחרון נרצח ואזרחי רוסיה חגגו, התעוררו ארגונים שונים שחמדו את רסן השלטון, ונלחמו אלו באלו באכזריות מלווה שפיכות דמים נוראה ופוגרומים ביהודים.

בסופו של דבר ניצחה המפלגה הקומוניסטית את יריביה והשתלטה על ברית המועצות.

בעל האחוזה לצ'ינסקי עקב אחר ההתפתחויות בדאגה. תחילה בחשש ואחר כך בחרדה. היה לו מה לפחד. עשיר מופלג היה, אחוזתו השתרעה על שטחים נרחבים וכללה שדות תבואה ופרדסים, אורוות סוסים, בקר וצאן לרוב.

בנוסף היה בעל חזות מעוררת כבוד בלב רואיו. גבה-קומה, יפה תואר וגיבור חיל. הוא היה איש משכיל, שונא מלחמות ואלימות.

כל מעלותיו של האציל העשיר לא עמדו לו ביום בו הגיעו שליחי החוק לאחוזתו. רכושו הולאם והוא גורש בחרפה מנחלתו.

בודד יצא משערי אחוזתו המפוארת – לחיי עוני וסבל.

מיקולה, האציל לשעבר, נדד על פני המדינה ולא מצא מנוח לנפשו. כיוון שאהב מדעים הקדיש את רוב שעותיו ללימודי דת ומדינה, נימוסי עמים ומנהגי ארצות.

שעות ארוכות בכל יום בילה בלימודיו. במשך הזמן שחה קומתו ונשתנו פניו. איש לא הכיר בו את בעל ההון לשעבר.

שנים חלפו, מיקולה חי בצנעה, מסתגר מפני אנשים ומעדיף ספרים על פני חברה.

כבן שישים היה כאשר אור גדול נגה עליו. עיני רוחו נפקחו והוא זכה להרגיש באור האמת הבוקע מן הדת היהודית. וכשהגיע להכרה זו החליט כי חייו עלי אדמות אינם שווים כקליפת השום אם לא יסתפח אל העם היהודי, השסוי והבזוי מכל העמים, אשר עליבותו וסבלו משמשים מעטה לאוצר שאין כמוהו עוד.

לדיז'ין, עיר מגוריו של מיקולה, קרובה היתה כאמור לאומן, וחושיו הביאוהו אל חבורת חסידי ברסלב.

בתחילה תהו החסידים על קנקנו, אמנם כיבדוהו אבל גם חשדוהו, עד שהתברר בברור גמור כי הנכרי שמבקש להתגייר, שאיפה אחת טהורה ונעלה יוקדת בלבו – להצטרף לעם הנבחר, בניו היקרים של הקב"ה. לזכות לשבת בבית ה' כל ימי חייו, בעולם הזה ובעולם הבא.

בן 65 שנים היה גר הצדק כאשר הובא בבריתו של אברהם אבינו. אותו יום קרנו פניו באור מיוחד, הבעת פניו ענתה בו כי השיג את יעודו עלי אדמות.

שמחת ברית

ביום הכנסו לברית ערך מיקולה-אברהם סעודה גדולה לחסידים באומן.

בימים ההם היה רעב כבד בארץ. לחם לשובע היה מצרך מבוקש שניתן היה רק לחלום עליו. היהודי החדש עשה מעשה אשר העיד עד כמה שייך הוא לעם המצטיין ברחמנות ובחסד.

בבואו להכנס לברית הגיע עם רכב מלא וגדוש בכל טוב! מזונות ומעדנים לסעודת המצווה שתערך אחר הברית.

אנשים באומן הגיעו בהמוניהם לשמחת הברית. סעודה דשנה כפי שזכו לה בימי הרעב היתה להם לדישון עצמותיהם.

לאחר הסעודה יצאו בריקוד שמח מרקיע שחקים. תוך כדי הריקוד הנלהב קפץ גר הצדק מן המיטה והשתלב עם הרוקדים המשתוממים.

"ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו" – ליחשש בעינים זוהרות, בשמחה יוקדת של מצווה.

רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל, מגדולי חסידי ברסלב בדור הקודם, שנכח במעמד מרגש זה, היה מספר לפני שומעי לקחו את הסיפור בהתרגשות מיוחדת, גם כעבור למעלה מיובל שנים.