רבי גדליה מליניץ (ב"ר יצחק)

הרה"ק רבי גדליה מליניץ

נולד בשנת תצ"ח לאביו רבי יצחק הדיין מליניץ. הכיר בצעירותו את הבעל-שם-טוב הקדוש ובספרו 'תשואות חן' מביא כמה פעמים דברים משמו כשהוא מסיים: "עד כאן שמעתי".

לאחר הסתלקות הבעש"ט, היה רבי גדליה לתלמידם של רבי יעקב יוסף מפולנאה בעל ה'תולדות', רבי אריה לייב ה'מוכיח' מפולנאה ורבי דוב-בער המגיד ממזריטש.

היה גאון עצום בתורה, ומגיל צעיר שימש ברבנות. בהיותו בן שמונה עשרה כיהן כרב באוסטרופולי, ממנה עבר למריאפולי, ומשם לליניץ, בה כיהן גם כאדמו"ר ועל שמה התפרסם. הוא גם נודע כדרשן בחסד עליון.

רבי גדליה מליניץ משמש כמקור נאמן למסורות רבות המבואות בספר 'שבחי הבעל-שם-טוב'. כותב הספר, רבי דוב-בער השוחט מליניץ, מביא את הדברים תחת הפתיחה: "שמעתי מהרב דקהילתנו", כשכוונתו על רבי גדליה שסיפר לו אותם.

בהקדמת שבחי הבעש"ט כותב המחבר מה ראה על ככה להעלות בספר את סיפורי הבעש"ט: "היות ששמעתי מפי הרב המפורסם דפה קהילת קודש ליניץ, המנוח מו"ה גדליה זצלל"ה, שאמר בשם הרב החסיד המפורסם מ"מ דק"ק ווארחיווקע מו"ה שמערל זצלל"ה, וכפי דעתי וודאי שיצאו דברים כאלו מפי הבעש"ט זצוק"ל, רק שלא שמעתי בפירוש משמו, שקודם ביאת משיח צדקנו יסתלקו כל האותות והמופתים ונסים הגלויים והמפורסמים הממשיכים ומתלהבים לב האדם לעבודתו יתברך, ואין מחיה נפש, רק מי שיאחז באמונה".

משפחתו של רבי גדליה מליניץ

בניו רבי יצחק יואל ורבי שמואל לייב כיהנו אחריו ברבנות ליניץ.

חתניו: רבי אליהו דוב אב"ד איוונצא, רבי צבי מקמינקא, רבי ישראל חיים מלודמיר, רבי אהרן מטשרנובל (בן רבי מרדכי מטשרנובל) ורבי יוסף מוויניצא.

לאחר פטירתו יצא לאור, ע"י תלמידו, ספר "תשואות חן" על התורה.

בכ"ט בכסליו תקס"ד, הסתלק רבי גדליה מליניץ למרומים.