רבי אשר אנשיל יונגרייז (ב"ר שמואל) – המנוחת אשר

הגאון המופלא מטשענגער

רבי אשר אנשיל הלוי יונגרייז (תקס"ו–תרל"ד), המכונה "המנוחת אשר", היה דמות ייחודית ששילבה גאונות תורנית חריפה עם כוחות רוחניים של "פועל ישועות". הוא הנהיג את קהילת טשענגער (Csenger) בהונגריה במשך עשרות שנים והפך אותה למגדלור של תורה וחסד.

רבי אשר נולד בשנת 1806 בעיירה סעטשע לאביו, רבי שמואל הלוי יונגרייז, ולאמו מרים יטל, בתו של הרב אשר אנשיל וינר ממישקולץ. למד אצל ענקי הדור, ה"מהר"ם א"ש" ורבי יעקב קופל אלטנקונשטט ("רבי קופל חריף").

כבר בצעירותו בלט בפרישות ובעבודת ה' עילאית; הוא נהג לצום "הפסקות" (משבת לשבת) ולמעט בשינה, מנהג שדבק בו כל חייו כדרך לזיכוך הגוף והנפש.

ארבעה עשורים של הנהגה

בשנת 1834, בהיותו בן 28, התמנה לרבה של טשענגער. תחת הנהגתו, העיר הפכה למרכז תורני משגשג. הוא הקים ישיבה גדולה וניהל את הקהילה ביד רמה אך באהבה, כשהוא דואג אישית לצרכי העניים ולפדיון שבויים. הוא לא הסתפק בפסיקת הלכה אלא שימש כאב רחום לבני עדתו.

צדיק, רופא ופועל ישועות

פרסומו העיקרי הגיע מכוחו הסגולי. חצרו המתה מבקשי ברכה. הוא נודע במיוחד כרופא פלאי; רבים, יהודים וגויים כאחד, נהרו אליו לקבלת קמעות ועצות רפואיות לאחר שרופאים נואשו ממצבם. האמונה בכוחו הייתה כה גדולה עד כי האמרה הרווחת באזור הייתה ש"אין צורך ברופא כשהרבי בעיר".

אמרו עליו על ה"מנוחת אשר" כי בהבטה בעלמא על אדם, או אפילו רק בשמיעת שמו, ידע לאבחן מחלות חיצוניות ופנימיות. לרפואה, היה רוקח תרופות מצמחים, אותן נתן לפונים אליו. וכל כך היה גדול כוחו עד כי "רובא דרובא אם היו מבקשים עזרתו בעבור חולה ליתן להם רפואות, לא היו מובילים שמה החולים בעצמם, אלא הקרובים או הידידים מהם באו לשחר פניו והוא מסר להם הרפואות – ולאלה ששלח רפואות, נתרפאו!"

ענוותנותו

לא רק כמרפא חולים פלאי היה ה"מנוחת אשר" ידוע, אלא כבעל מופת בכלל. אולם בענוותנותו היה רבי אשר אנשיל מסתיר את מופתיו ומנסה להסבירם על פי הטבע. כך למשל מסופר (בספר נפלאות אשר) כי כאשר אצל הדוכס סוהני נגנבו סוסים משובחים, הוא פנה לעזרתו של ה"מנוחת אשר", שכן גם אצל מי שאינם יהודים היה פרסומו רב כפועל ישועות וכאיש אלקים. "אי אפשר למצוא סוסים כה משובחים", אמר לו הדוכס, וביקש את עזרתו במציאתם.

"לך לדברצין ביום השוק", אמר לו המנוחת אשר, "היה שם בין השעות 12 ל-1 בצהרים, ואז תמצא את סוסיך".

כך היה. בשעה המדוברת היה הדוכס בשוק בדברצין, ואכן, הגנב נתפס בשוק, בעודו מנסה למכור את הסוסים!

משם, חזר הדוכס ישירות לבית המנוחת אשר. "ידעתי", אמר הדוכס, "כי אתה איש אלקים קדוש, אולם איך ידעתי לכוון במדויק את השעה?!"

"אין כאן שום מופת", השיב לו רבי אשר אנשיל. "הלא ברור כי הגנב ינסה למכור את סוסיו בשוק שבעיר הגדולה דברצין, כי שם מצוים קונים הרבה. וגם השעה היא דבר פשוט וברור: הלא הגנב לא יהיה שוטה למכור את סוסיו בשעה סבירה, מפחדו פן תהיה שם. ועל כן הוא חשב לעצמו, כי הלא דוכס גדול כמוך ודאי יהיה בשעה מוקדמת שכזו במסיבת השרים, כדרך השרים המאריכים את סעודתם, ובזמן הזה, בעת שאתה טרוד ואין סיכוי שתהיה שם – הוא ימכור את גניבתו, חשב הגנב לעצמו, ועל כן ידעתי כי בשעה זו יהיה שם!"

בה' בכסליו שנת תרל"ד, בעודו לומד עם תלמידיו, קרא קריאת שמע ויצאה נשמתו בטהרה.

"הפועל ישועות מטשענגער"

גם לאחר פטירתו, היה מקום קברו ידוע אצל יהודי הונגריה כמקום המסוגל לפעול ישועות ועד לשואה האיומה, המונים נהגו לעלות לקברו. בשנים האחרונות התחדש המנהג ורבים עולים לציונו הקדוש, בפרט ביום ההילולא.

ספרו "מנוחת אשר", שיצא לאחר פטירתו, משמר את גאונותו העיונית בתורה.