שלמה'לע חזר מהחיידר, נכנס הבייתה ופרץ בבכי, ליבה של אימו החסיר פעימה והיא ניגשה אליו, מלטפת ומחבקת אותו בחום ואהבה, בלי מילים, יודעת היא היטב מה מעיק על בנה אהובה, מזה תקופה ארוכה שבנה הסתכסך עם השמחה, עננה של עצבות מרחפת מעל פניו כאורחת של קבע. והיא, ליבה נקרע בקרבה ואין בידה להושיע.
מאז שהוא עלה לכתה ה', עת התחילו ללמוד גמרא, חבריו נרגשים ושמחים ושלמה'לע, נסתמו בפניו מעיינות החכמה, הוא משתדל, הוא מנסה באמת ובתמים ואינו מצליח להבין.
והנה מרים שלמה'לע את עיניו הבוכיות ואומר לאימו: "אמא איני יכול עוד! – איני מסוגל לעבור עוד יום כזה בחיידר, למדנו בחיידר סוגיה בגמרא, לא הצלחתי להבין אף מילה – ומה אני אשם שאין לי מי שילמד איתי, מה אני אשם שאין לי אבא שיחזור איתי על הלימוד ויסביר לי!"
האמא, אלמנה שבורה ובודדה, שומעת את בכיו של בנה וליבה הקרוע נשבר לרסיסים!
היא נופלת על הכורסא בעודה יושבת בחצי שכיבה, כמו אין בכוחה להרים את עצמה, מביטה היא לשמים דרך התקרה ונזכרת, חייה עוברים לנגד עיניה:
עברו כבר כמה שנים מאז אותה שבת שחורה, היא ובעלה היו רחוקים מהדת, תינוקות שנישבו, באותה שבת בבוקר יצא בעלה לנסיעה ברכבת, הייתה זאת נסיעתו האחרונה, מאת השם יצאה הגזירה ובעלה שב אליה בארון קבורה, משאיר אותה אלמנה ואמא לתינוק קטן ויתום.
לאחר הצרה שפקדה אותה, מצאה היא הדרך חזרה לחיק היהדות, עזבה את מקום מגוריה ואת סביבתה וחזרה בתשובה שלימה, בהגיע הזמן הוליכה היא את בנה לת"ת ומאז יושבת היא בבית בכל יום ומחכה לבנה יחידה שיחזור מהתלמוד-תורה – והנה הוא מגיע, ילד חינני עם פרצוף תשעה באב, ילד טהור שלא טעם טעם חטא נכנס כל ערב למיטתו עצוב ובוכה.
הרימה האמא את עיניה לשמים וזעקה ללא מילים: "אבי יתומים ודיין אלמנות, מדוע זה בוכה בני? עשה למענך אם לא למענו או למעני, את תורתך מנסה הוא להבין וללמוד ומי יעזור לו אם לא אתה?"
מרוסקים ובוכיים נרדמו שניהם, האמא והבן – ויהי ערב ויהי בוקר…
בוקר של יום חדש, שלמה'לע מתעורר ופניו זורחות, ממש התקיים בו "בערב ילין בכי ולבוקר רינה" ובלב מלא שמחה מספר הוא לאימו – מעשה שהיה כך היה:
אמא, בלילה חלמתי חלום והנה אני רואה את אבא עליו השלום, נראה הוא אליי בחלום ואמר: "בני יקירי דע לך כי דמעותיך קרעו את השמים" ואז המשיך וסיפר: "בני אהובי, בעת שנפטרתי מן העולם, העמידו אותי לפני בית דין של מעלה, שם עמדתי בחיל פחד ורעדה שמעתי אותם חורצים את גורלי והמתנתי לקיום גזר הדין, והנה כאשר חזרתם בתשובה והתחלתם לשמור תורה ומצוות, כשאתה התחלת ללמוד תורה ולהגיד עליי קדיש, ביטלו בשמים את גזר הדין ופתחו לפני את שערי גן עדן.
ושם בישיבה של מעלה יושב אני עם הצדיקים כולם, לומדים את כל סודות התורה, שום דבר אינו נעלם. – את אותו הגמרא שאתה לומד בתלמוד-תורה, לומד אני כאן בעולם הבא!
מאחר וכל זה רק בזכותך, לא נותנים לי בשמים להמשיך בלימוד מעבר למה שלמדת אתה!"
ממשיך שלמה'לע ומספר: כל הלילה ישבתי עם אבא בלימוד הגמרא, הוא הסביר לי מילה במילה. – אמא! אני מבין את הגמרא!
והנה שוב עומדת האמא ובוכה, אבל הפעם בדמעות של אושר ושמחה, אומרת היא לשלמה'לע בנה:
כן בני יקירי, אבא לעולם אינו עוזב ילדיו, הוא נשאר אבא גם בעולם האמת והוא מלווה אותך בכל פסיעה ופסיעה, אבא תמיד איתך, בין בזמנים הטובים ובין בזמנים הקשים אבא מלווה אותך.
מאז אותו היום נפתחו בפני שלמה'לע שערי החכמה והתורה והוא לא נזקק יותר לעזרה.
