ציון הצדיק שעמד במרכז בית העלמין העתיק, העסיק רבות את תושבי עיירת הנמל השקטה, השוכנת לחוף הים התיכון בואכה ארץ ישראל. יהודי העיירה נהגו בכל עת רצון להשתטח על קבר הצדיק – ולפעול אצלו ישועה ורחמים.
הציון בלט בטבורו של בית העלמין הצפוף, כשהשטח שלידו ריק מקברים. מבין רבני וצדיקי העיירה שהסתלקו במאות השנים האחרונות, אף אחד מהם לא זכה להיקבר בסמוך אליו; וזאת משום צוואה רבת מסתורין שהשאיר אחריו הצדיק הפלאי:
"אצלי אל תניחו שום אדם שבעולם. יום יבוא, יגיע לכאן חכם מפולניה, ועמודא דנורא (= עמוד של אש) יעמוד על מיטתו – אותו תקברו לידי"!!!
שנים חלפו, והמקום שליד קבר הצדיק נותר בשיממונו.
* * *
סיפורנו התרחש בעת עליית החסידים, תלמידי הבעל-שם-טוב הקדושים, שמסרו נפשם לעלות ולחונן את עפר הארץ הקדושה ולהשתקע בה.
בין הצדיקים שעזבו את כל אשר להם ועשו את דרכם בחירוף נפש לארץ הגעגועים, היה הצדיק רבי לייב מטרוסטינץ, שנודע בחסידותו וצדקותו. רבי לייב זה היה חותנו של הרה"ק רבי יוד'ל מדאשיב, רב העיר מדוודווקה, מגדולי תלמידיו של רבי נחמן מברסלב.
בעבר נחשב רבי יוד'ל בין בחירי תלמידיו של הרה"ק רבי פנחס מקאריץ, ולאחר פטירת רבו, בהיותו בגיל מבוגר, מקובל ומנהיג בפני עצמו – לא חס על כבודו, התקרב לרבינו הקדוש, שהיה צעיר ממנו לימים, והתבטל אליו.
ובכן, נוסעי ספינתו של ר' לייב, שהפליגה מחופי הים השחור לעבר ארץ ישראל, לא תיארו לעצמם איזו נסיעה רבת הרפתקאות מצפה להם, ובוודאי שלא העלו בדעתם אילו חוויות מסמרות שיער יעמדו בדרכם.
היה זה באחד הימים הראשונים להפלגה. מספר נוסעים עמדו והשתעשעו בנוף הימי הנשקף מהסיפּוּן, כשאינם חשים בסכנה המרחפת עליהם.
כאשר הבחינו בסכנה הנוראה, כבר היה מאוחר מדי: חיה אימתנית, שלא נראית בעלמא הדין, הושיטה את ראשה העצום מן המים, ובתנועות מהירות ומאיימות החלה להתקרב לעבר הספינה – – –
אימה וחרדה גדולה נפלה על האנשים, מכל קצוות הספינה החלו להתרוצץ שאר הנוסעים, כשהם בטוחים שהחיה הענקית תהפוך את הספינה על נוסעיה ותטביע אותם במצולות. רב החובל ומלחיו ניסו להפוך את כיוון הספינה ולהימלט ממנה, אך החיה קרבה לנגדם במהירות מטורפת.
הצדיק רבי לייב שמע מחדרו את קולות הזוועה שעלו מן הסיפון, בצדקותו ידע את אשר עליו לעשות; הוא התעטף מיד בטליתו, חבש את התפילין הקדושות ועד מהרה צעד לעבר התורן בראש מורכן ובטוח.
אך ראתה החיה את צורתו הקדושה העטופה בטלית ובתפילין, הרכינה את ראשה לתוך המים ונעלמה במעמקי הים כלעומת שבאה.
* * *
לא הספיקו האנשים להתאושש מן החוויה המסעירה והמטלטלת, והנה עברה ביניהם שמועה מחרידה, הלבבות לא רצו להאמין לשמע הדברים, אבל עובדה היא: הצדיק רבי לייב, מצילם ומושיעם, מוטל חולה אנוש בחדרו, וככל הנראה נמצא ברגעים האחרונים לחייו – – –
בחדרו של ר' לייב שוררת שתיקה מעיקה, מקורביו מנסים להצילו, גם רופא הספינה מנסה את כל אשר ביכולתו, אך ללא הועיל, נשימתו נעשית קשה מרגע לרגע.
והנה פותח ר' לייב את פיו, ובקול חלוש הוא אומר את מילותיו האחרונות:
"חבל שחתני ר' יוד'ל אינו נמצא כאן; אם היה כאן – לא היה מניח לי להסתלק"!!!
וכך, על הים, בדרכו לארץ ישראל, הסתלק הצדיק.
בהתאם לחוק הימי ששרר אז, הוטלה גופתו הקדושה לים, כשהיא נתונה על גבי לוח עץ רחב.
* * *
המחזה שנשקף לאחר כמה שעות בעיירת הנמל, גרם לכל יהודי העיירה לצאת לכיוון חוף הים; עמוד אש ירד מהשמיים ונעמד על גבי המיטה הקדושה, שהתקרבה לאיטה לעבר הנמל…
אי אפשר היה שלא להיזכר באותה צוואה מסתורית עתיקה: "יום יבוא, ויגיע לכאן חכם מפולניה, ועמודא דנורא יעמוד עליו…"
לאחר בירור קצר, נודע לבני העיירה כי אמנם, כדברי הצוואה, מדובר בצדיק ממדינת פולין. בסילודין ערכו לנפטר הדגול הלוויה ראויה, וקברו אותו בכבוד גדול בסמוך לציון הצדיק, במרכז בית הקברות.
שלום וברכה היכן קברו של רבי לייב מטרוסטינץ, תלמיד המגיד ממזריטש בסיפור שהבאתןם כאן. מתי יום פטירתו.
תודה