מאיפה יהיה קמח לשבת?

מעשה מבטחון…

מסופר בספר 'מי באר ישעיה', מעשה מבטחון שסיפר רבי ישעיה'לע מקערעסטיר בעצמו, ללמדנו שעל ידי בטחון גמור בהשם יתברך אפשר לקבל כל טוב.

רבי ישעיה'לע מקרסטיר למד מרבו, הרה"ק רבי חיים מצאנז (מחבר הספר "דברי חיים"), שלא הולכים לישון בלילה אם יש בבית אפילו פרוטה אחת, אלא הכל מחלקים לעניים.

ומעשה היה בימי חרפו: ביום חמישי לפנות ערב ביקשה הרבנית מעות מרבי ישעיה'לע, כדי לקנות קמח לאפות חלות לכבוד שבת. רבי ישעיה, שלא היה בידו כסף, ענה לה שתיקח בהקפה, אולם הרבנית טענה שזה בלתי אפשרי. "אנחנו חייבים כבר הרבה כסף לבעל החנות והוא אינו רוצה יותר לתת בהקפה", מלבד זאת, אמרה, היא מתביישת מאד ללכת במצב כזה בלי מעות.

השעה היתה מאוחרת מאד, עוד מעט והחנויות נסגרות ושוב לא יהיה אפשר לקנות…

נו. רבי ישעיה שומע שלשה דברים: א. צריך קמח לשבת; ב. אין פרוטה בבית; ג. עוד מעט החנויות נסגרות.

מה עושים כששומעים דברים כאלה? מתחזקים בבטחון בהשי"ת!

"בנתיים", אמר לה רבי ישעיה'לע, "תרתיחי מים על האש".

היא, הצדקת, שמעה בקול בעלה, מבלי לדעת איך על ידי שתרתיח מים יגיעו מעות וקמח, אולם, היא בצדקותה עשתה כאשר ציוה רבי ישעיה'לע והעמידה דוד מים על האש, להרתיח המים.

הלילה ירד, והחל לרדת גשם ושלג כבד. רוחות חזקות מאד נשבו, והמים עומדים על האש ורותחים ורותחים עד שחצי מהדוד כבר התאדה.

הרבנית נכנסה לחדרו של רבי ישעיה'לע. "מה יהיה?", שאלה, "איך יהיה לנו קמח לשבת?"

עודה מדברת עם בעלה והדלת נפתחת, ונכנס יהודי, כולו מתנשף ומתנשם, ורגליו מלוכלכות בטיט ושלג. הרבנית הגישה לו מיד כוס תה רותחת להחיות את נפשו, רבי ישעיה'לע הביא לו מיד בגדים חדשים להחליף את בגדיו הטובים. והיהודי ממש פשט צורה ולבש צורה חדשה.

כשחזרה אליו חיותו, הוציא היהודי מכיסו שקית עם מטבעות ונתן לרבי ישעיה'לע.

רבי ישעיה'לע נתן מיד את הכסף לרבנית שתלך לחנות, לקנות קמח לפני שהחנות תסגר.

ולמרבה הפלא, היה מספר המטבעות שבאותה שקית, בדיוק כגודל הסכום הנדרש לקניית קמח לאותה שבת לכל ציבור האורחים.

רבי ישעיה'לע המשיך לדבר עם אותו יהודי שבא אליו מטוקיי (עיר היינות הידועה, הסמוכה לקרסטיר), והיהודי סיפר לו שזה הסכום הוא כספי מעשר ממה שהרוויח בחצי השנה האחרונה.

"לפני כמה שעות עלה בדעתי לנסוע לקרעסטיר לשבת", סיפר היהודי, "מזג האויר היה נאה ונוח. אולם, מיד כשיצאתי מביתי, התחילו לבא עננים כבדים והבנתי שהדרך הולכת להיות קשה. לכן, חזרתי בי והסתובבתי על מנת לנסוע חזרה לביתי.

"אחרי כמה דקות נכנסו שוב מחשבות חזקות בלבי, לחזור שוב ולנסוע לקרעסטיר, ושוב חזרתי בי. כך היה כמה וכמה פעמים, עד שבסוף יצאתי לדרך. בנתיים התחיל לרדת שלג, ושוב החלטתי לחזור הביתה. אולם, כשניסיתי לחזור לטוקיי, התחילו לנשב בפני רוחות חזקות וקשות כל כך, עד שלא היתה לי שום ברירה אלא להמשיך לכיוון קרעסטיר. כמה פעמים נפלתי בדרכי בגלל הרוחות הקשות שהפילו אותי כמה פעמים וממש כאילו הריצו אותי בכח כדי שאגיע בזריזות לקרעסטיר".

עד כאן סיפורו של היהודי.

כאשר חזרה הרבנית עם הקמח אמר לה בעלה: 'כשיש לאדם בטחון בהשי"ת, אנשים מתגלגלים על הראש עם רוחות חזקות, ומביאים לו פרנסה'…

(סופר על ידי הרה"ח ר' מנשה ישראל רייזמן, ביום ההילולא, ג אייר תשע"ה)