רבי אשר אנשיל הלוי יונגרייז, ה"מנוחת אשר" מטשנגר, היה ידוע כבעל מופת עצום בכל האזור, הן בין היהודים והן בין מי שאינם יהודים.
על רוח הקודש הגלויה שפיעמה בו, ועל נכונותו לעזור לכל, סיפר גוי אחד מתושבי האזור ושמו טשקיה:
ארבעה סוסים היו לו. שלשה – סוסים זכרים, ואחת נקבה, שזה עתה המליטה סייח.
והנה, באחד הלילות פרצו גנבים לאורוותו של טשקיה, וגנבו את שלושת סוסיו. את הסוסה לא גנבו, הסייח הקטן שהיה למרגלותיה הפחיד אותם: פן ושמא כאשר יקחו את אמו או אותו, הוא יחל לקרוא בקול ויעיר את כל בני הבית, וממילא – השאירו אותו ואת אמו.
בבוקר קם טשקיה, ולמרבה השוד והשבר גילה כי שלשת סוסיו נעלמו ואינם!
הוא פנה מיד לביתו של הרב, פועל הישועות מטשנגר. "רבי", החל לבכות, "שלשת סוסי נגנבו! מהם פרנסתי! ומה אעשה כעת לביתי?!"
"אל נא תדאג", השיב לו רבי אשר אנשיל, "עלה נא על הסוסה וצא לדרך. אל תכוון אותה, ואל תאמר לה לאן ללכת. תן לה להוביל ולאן שתלך – תלך. במקום שתעצור, שם תחפש את סוסיך הגנובים"
וכך עשה טשקיה. עלה על סוסתו הנותרת, שהחלה לפסוע. פסעה ופסעה ופסעה עד שהגיעה סמוך לעיר סטמאר. שם נכנסה הסוסה לבית קברות נכרי, ונעצרה שם, סמוך למקום שהיה נראה כמערה.
עצרה – והחלה לצהול בקול. והנה, מהמערה נשמע בתגובה קול צהלות סוסים! נבהל טשקיה והבין כי הלא דבר הוא. רכב משם מיד אל העיר, היישר אל תחנת המשטרה, וסיפר לקצין המשטרה את כל המאורע. הקצין יצא איתו מיד אל המערה, נכנסו אליה – ומצאו שם לא רק את סוסיו של טשקיה, אלא סוסים גנובים רבים.
