רבי מנחם מנדל מרימנוב (ב"ר יוסף)

רבי מנחם מנדל ב"ר יוסף מרימנוב

רבי מנחם מנדל מרימנוב נולד בשנת תק"ה (מקובל כי נולד מברכתו של אליהו הנביא) בעיר המבורג לאביו רבי יוסף, שנודע בכינוי "רבי יוסף חריף", ולאמו מרת ליבא בת רבי נתן שפירא נכדו של בעל "מגלה עמוקות".

בגיל 11 הגיע רבי מנחם מנדל לראשונה לחצרו של רבינו רבי דב בער, המגיד ממזריטש, שם התפרסם כעילוי. רבי מנחם מנדל היה גם תלמידו של רבי שמעלקא מניקלשבורג, וגם תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק, אצלו גם שימש כבעל תפילה קבוע בתפילת שחרית של ראש השנה.

לפני שנפטר, נתן רבי אלימלך מליז'נסק את כח ה"מח" לרבי מנחם מנדל, ולאחר פטירתו של רבי אלימלך עברו רבים מחסידיו להסתופף בצילו של רבי מנחם מנדל.

לימים, כיהן רבי מנחם מנדל כרב העיירה פריסטיק ולאחר מכן כרבה של רימנוב, ושם התפרסם שמו כ"בעל שם".

מסופר, כי רבי אלימלך מליז'נסק הקפיד מאוד שלא יכנסו אליו אנשים הלובשים בגדי צמר, ומרוב הבאים אליו, היו מוכנים בביתו מלבושים וכובעים שאינם מצמר, עבור הבאים. וכאשר הגיע רבי מנחם מנדל מרימנוב בפעם הראשונה לרבי ר' אלימלך, היה לבוש מלבושי צמר, וכיון שלא ידע מהקפדתו של רבי אלימלך, נכנס אליו כך, במלבושי הצמר. ורבי אלימלך לא רק שלא הקפיד עליו, אלא קירבו וקיבלו בחיבה עצומה.
בנתיים, נודע למשמשים כי לרבי נכנס יהודי לבוש בבגדי צמר, והם שלחו את רבי אלעזר, בנו של הרבי ר' אלימלך, לומר זאת לאביו. נכנס רבי אלעזר ורמז בחשאי לרבי מנחם מנדל שיצא איתו, היות ורצה להלבישו בבגדים אחרים. משהבחין בכך אביו, אמר לו: "לאזיש, לאזיש (כך כינה הרבי ר' אלימלך את בנו, בחיבה), מה אתה רוצה מהיהודי הזה? ראה כי ניצוצות של אש פורחים ממצחו!"

רבי מנחם מנדל היה פעיל מאוד במחלוקת מנהיגי החסידות לגבי היחס לנפוליאון, ושמו קשור באגדות שונות הנוגעות למלחמות הנפוליאוניות, ובעוד רוב צדיקי דורו סברו כי מוטב שהרוסים ינצחו, סבר הוא כי מוטב שנפוליון ינצח.

ידוע ומפורסם כי רוב תורותיו עסקו בפרשת המן, עליה הרחיב את הדיבור הן בהבנת הפרשה עצמה ומשמעותה, והן בעניין האותיות המרכיבות את המילה 'מן'. בספר "מנחם ציון" שערך תלמידו המובהק רבי יחזקאל פנט נכתב בהקדמה ש"עשרים ושתים שנה דרוש דרש מידי שבת בשבתו על פרשת המן".

רבי מנחם מנדל תיקן תקנות רבות בעירו ועמד על קיומן בקפידה. כך למשל, אחת לחודש היה שולח נציגים לבדוק את המידות והמשקולות בחנויות שבעירו שהן מדויקות, וכך גם אסר על נשות העיר להתהדר במלבושים יקרים וצבעוניים. כמו כן, את כל כספו ורכושו חילק לעניים‏‏.

ביום י"ח אייר, ל"ג בעומר, בשנת תקע"ה, טיהר וקידש את עצמו רבי מנחם מנדל ואמר כי הוא הולך מהעולם. ואמר, שהוא יחזיר טובה בעולם העליון למי שידליק נר לכבוד נשמתו, ואפילו מאה שנה לאחר פטירתו! (מנהג ישראל תורה ח"א, סימן קל"ב).

למחרת, בי"ט באייר תקע"ה, ל"ד בעומר, נפטר רבי מנחם מנדל מרימנוב לבית עולמו, ונטמן בעיירה רימנוב. את מקומו מילא תלמידו רבי צבי הירש משרת.

הגאון רבי משה אריה פריינד, רבה של ירושלים, העיד בשם סבו, הרה"ק מנאסויד, שהרה"ק משינוב (שינאווא) אמר כי הילולת רבי מנחם מנדל מרימנוב גדולה כמו הילולת רשב"י.

הגאון הנודע רבי יוסף שאול נתנזון (רבה של לבוב, בעל "שואל ומשיב" ועוד ספרים) כתב עליו (בהסכמה לספר "דברי מנחם") ש"כל דבריו כגחלי אש לאהבת השם ביראה ומורא" ש"יהיו נוחם לעצבונינו ויגונינו ולהיות לנו למחיה להחיות את נפשותינו".

פירש את הפסוק "ואהבת לרעך כמוך אני ה'": לכל אחד יש חלק אלוק ממעל, ואם אדם עושה רעה לרעהו ומצערו, נמצא שמצער את החלק האלוקי שבו, ועל ידי זה גורם צער לשכינה הקדושה בעצמה, וזהו שנאמר "ואהבת לרעך אני ה'", כי אני ה' שורה בתוככם, ואם תצער לחברך, נמצאת מצער אותי. (אילנא דחיי, פר' קדושים)