רבי יום טוב ליפמן הלוי הלר (ב"ר נתן) – התוספות יום טוב

רבי יום טוב ליפמן הלוי הלר – התוספות יום טוב

הגה״ק רבי יום טוב ליפמאן הלוי העלר זי״ע נולד בשנת של״ט בעיר וואלערשטיין שבמדינת בווריה (אשכנז). והרי דבריו בהקדמתו לספרו "מעדני יו״ט": "אמר יום טוב בן לאדוני אבי האלוף המרומם כמהר״ר נתן לוי העלר זלה״ה אשר נתבקש לישיבה של מעלה בן איש ח״י שנים, (ימים ספורים לפני לידתו של הגה״ק התוספות יום טוב זי״ע) והיה רב פעלים לפי שניו, יודע ספר לפי עניניו, כאשר מצאתי בכתביו אשר בצקלוניו, אך לא ראיתי את פניו, כי אחרי מות קדושת גופו נולדתי ימים לא כביר, וכאב גדלני אביר הגביר, מו״ר אא״ז האלוף המרומם שמו נודע בישראל וביהודה מוהר״ר משה וואלערשטיין לוי העלר זלה״ה". חתימת שמו המלאה של רבינו לזכרו ולכבודו היתה אכן: "יום טוב הנקרא ליפמאן ב״ר נתן ב״ר משה וואלערשטיין לוי העליר".

שמו ותפארתו יצא לתהילה, ובשנת שנ״ז, כשהוא אך בן י״ח, מינוהו לדיין ולר"מ בק״ק פראג המעטירה. עשרים ושמונה שנים כיהן במשרה זו, ובשנת שפ״ח נקרא לכהן בתור אב״ד פראג. בחוה"מ סוכות בשנת ת״ד נקרא לכהן פאר בעיר קראקא, למלאות מקומו של הב״ח זי״ע שנפטר שנים ספורות קודם לכן.

בזמן שכיהן רבינו כרבה של עיר פראג, ניהל את הקהילה הגדולה במישרים והנהיג בה הנהגות טובות וסדרים ישרים, בעניני המסים שהטילה הממשלה מידי פעם בפעם על יהודי פרג. עד כה היתה הנהגת עניני המסים מסורה בידי תקיפי הקהילה, אשר חלק מהם השתמשו בכח מישרתם להטיל את נטל המסים על המון העם, מבלי שיצטרכו עשירי הקהילה לשאת בעול הכבד לפי מצבם. הדבר נגע ללב רבינו זי״ע, הוא נכנס בעובי הקורה, והצליח להעמיד את עצמו בראש השמאים, והוא העריך את חלוקת המסים לפי רכושו ומעמדו של כל אחד ואחד. הדבר הזה עורר את חמתם של חלק מעשירי הקהילה, שהלכו ואכלו קורצא בי מלכא, והלשינו על רבם הגדול שהוא שואף לעורר מהפיכה בתוך הממשלה. וכהוכחה לכך הציגו דוגמא מספרו "מעדני מלך"…

בעיקר חרה הדבר לעשיר גדול בעיר אשר החל לחתור כדי להעביר בכל מחיר את רבינו מרבנותו, דבר אשר לא יכל לבצעה עקב אהבת אנשי העיר לרבם הגדול. אך רשע זה לא נח ולא שקט, וטיכס עצות ותחבולות בכל האמצעים שעמדו לרשותו להוריד את הרב מבטאו, ויהי מה. מה עשה אותו רשע? זכר כי קשרי מסחר יש לו עם שרי המלוכה בעיר הגדולה וינה, בהיותו חלפן חצר הקיסר. שרים אלו היו חייבים לו כל אחד מהם, כסכום של ארבעים-חמישים אלף דינרי זהב, בא אליהם הגביר ב"הצעה", כי מוכן הוא לוותר להם חלק מחובם, בתמורה שיעזרו לו לסלק את רבינו מרבנות פראג… 

לאחר מכן הלך ופיתה את אחד הדיינים ולמדן נוסף אשר היו משונאי הרב, אשר היו בקיאים בלשון הגרמנית למען ישלימו את המלאכה. הם העתיקו וסילפו קטעים מספר "מעדני מלך" להוכיח כי הרב הלר הינו מסוכן ומזיק גדול למדינה. הדברים פעלו אצל המלכות, ורבינו נתפס והושב בבית האסורים. מלשינים שפלים אלו חשבו כי על ידי הלשנתם יפוטר הרב ממשרתו ויגורש ממדינתם. אך הדבר נתקבל אצל הרשות בחומרה רבה, ורבינו היה צפוי לעונש מות בטוח, ולגרש את כל היהודים מעירו. רבינו הובל לווינא ונחבש בבית האסורים.

אך ה׳ שומר ישראל, הקדים רפואה למכה, ובנו רבי שמואל הלר שחזר מהישיבה בעיר מץ ולא ידע מכל האסון, הציל באותה עת את אשת ציר צרפת בוינה ובנה הקטן ממות, ובתגמול לכך הוא הכיר לו טובה והשתדל לפעול למען אביו. הוא הצליח במשימתו והצליח לשחררו, רק נשפט בעונש כספי כבד, עד כי יצא נקי מנכסיו, אך יד ה׳ נגע במלשיניו, ומתו הם ובניהם בזה אחר זה, על אף שרבינו מחל להם בלב. ולאחר מאסר של מ׳ יום שוחרר ביום כ״ח לחודש מנחם אב, שבור ורצוץ חזר לביתו בפראג בערב יום כיפור של שנת ש״צ.

כאמור, בחוה"מ סוכות בשנת ת״ד נקרא לכהן פאר בעיר הגדולה לאלקים – קראקא, למלאות מקומו של הב״ח זי״ע, שנלב״ע בשנת ת״א. בקראקא עברו עליו שוב ימים קשים ביותר, ימי פרעות ת״ח ת״ט, אשר בו הושמדו קהילות שלימות מישראל. או אז עמד ועשה גדולות ונצורות לישועתן של ישראל, ורבות עשה להתיר נשות ישראל מכבלי העיגון. באותם ימים גילו לו משמים, שהגזירה הנוראה היתה עונש "בשל התנהגות של קלות ראש בבתי כנסיות ושיחות בשעת התפילה", על כן ראה לנכון לתקן את ה״מי שברך" הידוע ל״כל מי ששומר פיו ולשונו שלא לדבר בעת התפלה".

קיבל תורה מפי הג״ר יעקב גינצבורג זצ״ל פרידבערג, ומזכירו בתואר "מורי". ולמד גם אצל המהר"ל מפראג, ואצל הגה״ק רבי שלמה אפרים מלונשיץ, בעל ה"כלי יקר", זצוק״ל.

רבינו יום טוב ליפמן הלוי העלר זי״ע נסתלק ביום ו׳ לחודש אלול תי״ד ונטמן בבית החיים הישן של הרמ"א זי״ע בקראקא.