רבי יואל סירקיש (ב"ר שמואל) – הב"ח

רבי יואל סירקיש – הבית חדש (ב"ח)

הגה״ק רבי יואל סירקיש – הב״ח, נולד בשנת שכ״א, בעיר לובלין, לאביו הג״ר שמואל יפה ׳החסיד׳ – כפי שרבינו מכנה אותו. את תורתו קיבל מפי אביו שהיה בעצמו גדול בתורה ואיש ירא שמים חסיד וחכם מחשובי עיר לובלין, רבינו מזכירו לא פעם בספריו ואת תורתו שלמד ממנו (ב״ח או״ח סי׳ תמ״ב תפ״ז ועוד), הוא קורא לו "הרב החסיד מורי" (תשו׳ כ״ח הישנות סי׳ קנ״ח). מלבד אביו שלמדו תורה שאב תורתו תורת חיים. מפי רבותיו הגאונים: רבי שלמה ב״ר לייבוש, אב״ד לובלין [רבו המובהק של השל״ה הק׳], רבי צבי הירש שור מבריסק [תלמיד הרמ״א] ורבי משולם פייבוש אב״ד בריסק – קראקא זי״ע.

בהגיעו לפרקו בא בברית הנשואין עם הרבנית הצדקנית מרת בילא ע״ה בתו של הגביר הנודע מו״ה אברהם הרצקיס פרנס ומרביץ תורה בלבוב (גיסו של בעל הלבושים זי״ע), ובימי עלומיו כבר נתקבל לעטר ברבנות.

בשמונה ערים ועיירות כיהן רבינו ברבנות במשך ימי חייו, בתחילה נתקבל לעטר ברבנות בק״ק פרוז׳נא, נראה שנתקבל בה בשחרית ימיו, היא אף אינה נזכרת בתשובותיו. ולאחר מכן נתקבל ברבנות בק״ק לוקבא, אף לה אין זכר בתשובותיו.

ק״ק ליובומיל היתה תחנתו השלישית, הוא נתקבל בה כראב״ד בשנת שס״א ממנה הריץ תשובתו
הראשונה. על עזיבתו את ליובומיל מסופר, שמחמת גודל ענוונותו וצדקתו עזב את העיר הזאת ואת
רבנותה, ומעשה שהיה כך היה: תלמיד חכם צנוע אחד היה בליובומיל והיה יושב בבהמ״ד יומם ולילה
ועוסק בתורה, ואיש לא ידע עד היכן חכמתו מגעת. פ״א נכנס אותו ת״ח לביתו של הב״ח הרב דמתא,
מסר לו ספר כת״י ומתוך יראת הכבוד אמר לו: רבי, אלה הם חידושי על הש״ס מה שרשמתי לעצמי
מזמן לזמן אגב לימודי, ורוצה הייתי כי כבוד תורתו יעיין בהם ויחוה את דעתו עליהם, לקח ממנו רבינו
את כתב היד ובערב התחיל לעיין בו, קרא בו כשתי שעות – והשתומם, הוא ראה כי ת״ח זה שהיה תמיד
נחבא אל הכלים הוא באמת סיני ועוקר הרים חריף ובקי בכל מקצועות התורה ויחד עם זה גם בעל
סברא ישרה ועמוקה, כל הלילה לא נתןרבינו תנומה לעיניו ובלבו אמר: אכן יש אדם גדולכמותו בעירי
ואנכי לא ידעתי! למחרת הזמין לאסיפה את ראשי הקהילה ואמר להם: דעו שיש לנו כאן בעיר זו ת״ח
מובהק שהוא גדול ממני בתלמוד ובהלכה, ומשום כך מוצא אני לחובה להתפטר מהרבנות כי הוא ראוי והגון יותר ממנילהיות רב בעירכם, וכך עזב בעל הב״ח את הרבנות של ליובומיל ונדד ממקום למקום עד
שנתקבל לרב בעיר מעז'בוז'.

ממז'בוז', עבר הב"ח לכהן פאר כרבה של בעלז, בה סבל סבל גדול, עד כי ביוצאו מן העיר קיללה קללה נמרצת…

מלבד אלה כיהן גם תקופה קצרה ברבנות שידלוב, ולאחר מכן מילא את מקום רבו, רבי משולם פייבוש, כרבה של בריסק דליטא, עד כי בשנת שע"ט נקרא לכהן פאר בעיר גדולה לאלקים – קרקוב.

מלבד זאת היה מראשי "ועד ארבע ארצות", ובפנקסי הועד ניתן למצוא את עקבות פסיקותיו של הב"ח.

על גדלותו העיד הרה"ק רבי פנחס מקוריץ שאמר: הב״ח זי״ע כשלמד תורה, כל חולה שנכנס בתוך ד״א היה מתרפא. שכל החולאים הם מהקליפות, והתורה שלו היה כמו שניתנה מסיני וכמו ששם נתרפאו כל החולאים כך היה גם אצלו.

על אף שחיבר ספרים רבים בכל מקצועות התורה, בנגלה ובנסתר, נקרא שמו בפי כל ע״ש חיבורו הגדול "בית חדש" על הטור.

בהקדמתו לחלק חושן משפט נתן רבינו טעם לשם שקרא את ספרו "בית חדש" – "כי לא האספתי בביתי, ובחיבורי זה לא הבאתי דברי הגדולים שמעולם, כי אם בשביל דבר שנתחדש בהם או קושיא ופירוקא או פירוש חדש, או פסק דין כאשר יראה המעיין". הוסיף עליו הרה״ק רבי חיים חייקא מאמדורא זי״ע כי לכך נקרא שמו "בית חדש", כי נשמה חדשה שכנה תמיד בקרב מחברו, כי כפי שקיבלה – צחה וזכה – כן החזירה.
בנו רבי שמואל צבי מספר בהקדמה הנ״ל: אבי "השביע אותי שבועה חמורה שלא לנגוע מהונו אפילו חוט השערה, עד אשר ידפיסו הספר עד גמירא".
ספרים רבים השאיר בכתי״ק, ורק חלק מהם ראו את אור הדפוס, וביניהם: הגהותיו על ש״ס וראשונים, שו״ת הב״ח, פי׳ על כל התפילות ע״פ קבלה, "משיב נפש" על מגילת רות, ועוד.

ביום כ' אדר שנת ת', נפטר רבינו הב"ח לבית עולמו, ונטמן בבית הקברות של קרקוב.