רבי חיים מאיר יחיאל ממוגלניצא (ב"ר אביעזרי זליג)

רבי חיים מאיר יחיאל ב"ר אביעזרי זעליג שפירא – "השרף ממוגלניצא"

רבי חיים מאיר יחיאל נולד בשנת תקמ"ט לאביו, הרב אביעזרי שפירא, רבה של גרעניץ וחתנו של רבי ישראל, המגיד מקוז'ניץ זצ"ל.

ילדותו

רבנו היה בנם היחיד שהאריך ימים, שכן כל הנולדים להוריו נפטרו בילדותם.

טרם לידתו, הסתובב זקנו, המגיד מקוז'ניץ, אצל צדיקי הדור עם ביתו, למען יתפללו עליהו ויברכוה בזרע של קיימאץ

כאשר הגיע פעם הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב לקוז'ניץ, ביקש מהמגיד שיתן לו במתנה את מנורת החנוכה שלו, באמרו "יאמין לי מר שאין אני עובר על "לא תחמוד"…

מיד קם המגיד, הוציא את המנורה ונתן לו.

דורון דרשה מרבי לוי יצחק

קם רבי לוי יצחק, נטל את המנורה ואמר: הרי אני נותן מנורה זו בתורת דורון דרשה לחתונת נכדו אשר יוולד לביתו. עד יום חתונת נכדו רשאי כבודו להשתמש בה"

והחזיר המנורה למגיד.

כשנולד הנכד, ביקש המגיד לקרוא שמו "ירמיה", שכן אמר שהוא רואה בו את גלגולו של ירמיה הנביא, אולם אביו התנגד לכך: "הלא הרבי מברדיטשוב ציווה לקרוא שמו מאיר", אמר, "שכן הוא יהיה מאיר כל העולם בתורתו". ואכן, כך נקרא שמו.

כסגולה לאריכות ימים, הוסיפו לו את השמות חיים (בתחילת שמו) ויחיאל (בסוף) וכך נקרא שמו: חיים מאיר יחיאל.

אצל זקנו בקוז'ניץ

מילדותו גדל אצל זקנו, המגיד מקוז'ניץ, וספג לתוכו את אוירת הקדושה והטהרה מביתו הקדוש.

בהיותו כבן חמש, פנה לסבו בעודו בוכה: מדוע לך יש רבי, ולאבי גם יש רבי? גם אני רוצה רבי!

"מאין לך", שאלו זקנו, "שיש לי רבי?!"

"והלא אני רואה", השיב הילד, "בכל לילה בא אצלך זקן אחד, ואתה יושב אצלו כתלמיד לפני רבו!"

"בני," השיבו המגיד, "זקן זה הוא הבעל שם טוב הקדוש, וכשתגדל – תלמד גם אתה אצלו!"

"לא." השיב הילד. "אני איני רוצה רבי שכבר נפטר מהעולם"…

* * *

כבר מילדותו ניכר היה בו כי עדיו לגדולות. ומשחלה פעם בילדותו, שלח זקנו פתקא ("קוויטל") עם שליח מיוחד אל החוזה מלובלין שיתפלל עליו. כאשר קרא החוזה את הפתקא, אמר "רואה אני שהוא ימלא מקום זקנו!".

סבו אהבו מאוד והתמסר מאוד לחינוכו והדרכתו. מעיד על כך רבינו עצמו בהסכמתו לספרו של זקנו "עבודת ישראל":

"חיבה יתירה נודעת לי מכבוד זקני זצ"ל, נטה עלי עוז ידידות אהבתו כאומן את היונק, נשאני באברתו, גידלני על ברכיו והייתי יום יום שעשועיו. השקה אותי מים חיים, היה ברוחו אלי פי שניים, ינקתי דבש חכמתו וגילה עיני במאור תורתו בנגלה ובנסתר והאציל עלי רוח מבינתו"

ידידות עם החידושי הרי"ם

בבית סבו מצא לו ידיד נפש: הרה"ק בעל חידושי הרי"ם, שאף הוא גדל והחתנך בבית המגיד מקוז'ניץ, והיו שניהם בידידות מופלאה והצטיינו בחריפות שכלם ובהתמדתם המופלאה.

נישואיו

בהגיעו לפרקו, נשא לאשה את ביתו של רבי אלעזר, בנו של הרה"ק הרבי רבי אלימלך מליז'נסק. ולאחר נישואיו עסק בתורה ובחסידות והיה סמוך על שולחן חותנוץ

רבנותו

לאחר שנים ספורות התקבל כרב בעיר גריצה ולאחר מכן בעיר מוגלניצא.

שמו נתפרסם כאחד מגדולי דורו ורבים פנו אליו בשאלות הלכתיות. שמו נישא בהערצה ולקולו הקשיבו כל יהודי פולין.

אצל החוזה מלובלין

אחר נישואיו נסע לכמה רבנים וביחוד אל החוזה מלובלין.

"בכל פעם שאני חוזר מלובלין", היה רבינו רגיל לומר, "נדמה שקיבלתי כל כך הרבה חסידות, שתספיק לי לעשר שנים! אבל משמגיע אני לביתי ומציג כף רגלי בפתח ביתי, מתעורר בי החשק לנסוע מיד שוב ללובלין".

לאחר הסתלקותו של החוזה קיבל את מרותו של רבינו האוהב ישראל מאפטא והיה נוסע אליו.

על כס האדמו"רות

לאחר הסתלקות רבי משה אליקים בריעה, בנו של המגיד מקוז'ניץ, בשנת תקפ"ח, עברה המגידות בקוז'ניץ לרבינו. הוא נשאר לשבת בעירו מוגלניצא, אולם מצודתו פרושה היתה על שתי העריםף והיה חותם "אבד"ק קאזניץ ומאגלניצה".

עתה, משהחלו לעלות אליו, הפך רבינו על כרחו לרבם ומנהיגם של חסידי קוז'ניץ, אולם הוא המשיך לנסוע לצדיקי דורו, ואת המנהיגות ראה כנטל כנגד רצונו. הוא אף התנצל בפני חסידיו על כך שנטל את כתר ההנהגה: "מה אעשה," אמר, "וזקני זצ"ל גזר עלי להיות רבי ומנהיג"…

רבי חיים מאיר יחיאל שימש כנשיא כולל רבי מאיר בעל הנס ליהודי פולין בארץ ישראל.

אדמו"רים רבים נהגו לנסוע אליו, ביניהם: רבי שלמה מרדומסק, רבי ישראל יצחק מרדושיץ, רבי נתן דוד משידלובצא, רבי ישכר דב מוולבורז', רבי הלל מרדושיץ, רבי גבריאל המלאך מוורשה ועוד.

* * *

הסתלקותו

רבינו חזה את הסתלקותו הקרבה. קודם פסח האחרון לחייו, ביקר אצלו הרה"ק רבי יעקב דוד מאמשינוב זצ"ל, ורבינו אמר לו "ראיתי את מורי ורבי ועוד צדיקים, וומורי אמר לי 'הנך מתכבד לשאת דרשה כאן בגן עדן בשבת קודש פרשת אמור'"

ואכן, רבינו הסתלק לבית עולמו ביום ט"ו אייר שנת תר"ט.

טרם פטירתו, ציווה לתלמידיו לשרוף את כל חידושיו שרשמו מפיו.

זכותו תגן עלינו