רבי חיים בן עטר (ב"ר משה) – ה"אור החיים"

רבי חיים עטר – האור החיים הקדוש

רבי חיים בן עטר, המכונה על שם ספרו על התורה "האור החיים הקדוש", היה מגדולי מפרשי המקרא, מגדולי מקובלי דורו ופוסק הלכה.

תולדותיו

מרבית שנותיו של רבי חיים עברו עליו בארץ הולדתו – מרוקו.

רבי חיים בן עטר זצ"ל המכונה "אור החיים" הקדוש: נולד בסאלי בשנת ה'תנ"ב (1696), ונקרא על שם סבו – "רבי חיים בן עטר 'הזקן'", מחכמי מרוקו, שהיה צדיק, עשיר, ושקידתו בתורה הייתה רבה עד שגם בלילי תמוז עסק בה רוב הלילה, החזיק בידו ת"ח רבים והאריך ימים יותר ממאה שנים, נפטר בשנת ה'תפ"א.

בהיותו כבן תשע שנים החל רבינו ללמוד אצל סבו הישיש והתנהג כמותו בענווה, בשקידה בתורה, בחסידות ובסיגופים.

רבי חיים נשא לאשא את בת קרובו, רבי משה בן עטר, ולאחר נישואיו התגורר רבי חיים בבית חמיו ועמד בראש ישיבה בעיר, בה למדו תלמידים רבים והיא התקיימה כל ימי היות רבי חיים בסאלי; בתקופה זו הדפיס את ספרו הראשון, "חפץ ה'", ובהסכמתם לספר כתבו חכמי סאלי על האור החיים "איש אלקים קדוש הוא בדורינו".

יציאתו לארץ ישראל

בחודש אייר תצ"ט יצא האור החיים לאלג'יר, ומשם לאיטליה, בדרכו לארץ ישראל, יחד עם בני משפחתו וקבוצה מתלמידיו. רבי חיים שהה באירופה למעלה משנתיים, בהם עשה נפשות לעליה לארץ ישראל וגייס כספים למימוש העליה ולהקמת ישיבה בארץ.

בסוף שנת תק"א הגיעו רבי חיים בן עטר ומלוויו לעכו ולאחר שנה של עיכובים – בשל מגיפה בירושלים – הגיעו לירושלים, בה הקים ה'אור החיים' את ישיבתו, "ישיבת כנסת ישראל", שבעצם כללה שתי ישיבות: אחת ללימוד תורת הנגלה ואחת ללימוד תורת הנסתר.

האור החיים בירושלים

הם התקבלו בירושלים בכבוד רב, וסביב רבי חיים התגבשה קהילה רחבה, עליה התבטא "המעיינים של ירושלים באים תמיד ולומדים לפני בכל דבר הקשה ובכבוד גדול ועצום יותר ממה שאני ראוי. ה' ישלם להם"

גדולתו של האור החיים

רבי חיים בן עטר נודע בעולם כולו בשל פירושו הידוע על התורה: "אור החיים", שאף הפך לספר חובה בקהילות החסידים, בשם הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין אף נאמר כי "ספר אור החיים, בזמן הזה, מסוגל לטהר את הנשמה, כפי שעושה ספר הזוהר".

גם החיד"א, תלמידו המפורסם, כותב כי "בפולוניא הם מחשיבים אותו הרבה ונדפס עוד שני פעמים. ונתעורר זה על ידי שהרב החסיד קדוש מהרר"י בעל שם טוב הגיד גדולת נשמת מהר"ח הנזכר".

הסתלקותו

רבי חיים בן עטר הסתלק לבית עולמו פחות משנה לאחר עלייתו לירושלים, במוצאי שבת קודש, אור ליום ט"ו בתמוז תק"ג, והוא נטמן בהר הזיתים.

ציונו הקדוש הפך למוקד עליה לרגל, בפרט ביום ההילולה. אנשי ירושלים נהגו להתפלל על קברו בכל עת צרה, וכך גם נערכה תפילה מרכזית על קברו בימי מלחמת העולם השניה, כאשר דומה היה כי הכובש הנאצי הארור עלול לכבוש את ארץ ישראל.

ספריו

מספריו: חפץ ה' – חידושים על מסכתות ברכות, שבת, הוריות וחולין, פרי תואר – חידושים על ש"ע י"ד, חיבורו הידוע שעל שמו הוא מכונה – אור החיים (חלק א | חלק ב) – פירוש על התורה, ראשון לציון – חידושים על הש"ס.

לסיפורים על רבינו האור החיים הקדוש – לחצו כאן