רבי זאב וולף מטשרני-אוסטרו (ב"ר נפתלי צבי)

רבי זאב וולף מטשארני-אוסטראה

רבי זאב וולף בן רבי נפתלי צבי – מטשארני-אוסטראה

היה תלמידו המובהק של המגיד ממזריטש. כיהן כאב-בית-דין ואדמו"ר בעיר טשארני-אוסטרו, וכמה מגדולי האדמו"רים נמנו על תלמידיו, בהם: רבי מנחם מנדל מקוסוב, רבי דוד שלמה מסורוקה בעל 'לבושי שרד', רבי יהושע מקוסוב, ורבי זלמן לייב בנו של ה"נודע ביהודה", הטמון סמוך לו בטבריה.

רבי זאב היה מחותן עם רבי זושא מאניפולי; בתו נישאה לרבי ישראל אברהם ב"ר זושא.

באגרתו של רבי אשר מסטולין לרבי זאב, הוא מכנהו: "ידיד ה' וידיד נפש ישראל המכירים אותו והולכים לאורו, אור ישראל וקדושם, הרב החסיד המפורסם, רב חביבי, כבוד שם קדשו".

בשנת תקנ"ח, לאחר פטירתו רבו, עזב רבי זאב את קהל חסידיו ונסע לארץ הקודש, בה חי כ-25 שנה.

בעלותו לארץ, ישב רבי זאב תחילה בחיפה. לאחר תקופה עבר רבי זאב לטבריה, שם היה בקשרי ידידות עם רבי אברהם מקאליסק.

נסתלק ונטמן בטבריה. על מצבתו נחקק: "פה נטמן הרב הצדיק המפורסם מו' זאב ב"מ נפתלי צבי מטשארניאסטר נפטר ה' אדר תקפ"ג".

חידושיו נדפסו בספר 'אור צדיקים' ולאחר מכן בספר 'מנורת זהב'.