רבי אריה לייב הכהן הלר (ב"ר יוסף) – "קצות החושן"

רבי אריה לייב הלר בעל 'קצות החושן'

רבי אריה לייב נולד בשנת ה'תק"ה בעיירה קאלוש שבאוקראינה, לאביו רבי יוסף ב"ר יחיאל מיכל הכהן.

בצעירותו התמנה רבינו כרבה של העיר רוזניאטוב שבאזור גליציה, ובשנים שלאחר מכן כיהן כבוד בעוד הרבה ערים ועיירות באזור גליציה. בשנת ה'תקמ"ח, בהיותו בן ארבעים ושלש, נקרא לשמש כאב"ד בעיר סטרי שבאוקראינה, ובה מנוחתו כבוד.

ספרו "קצות החושן"

רבי אריה לייב, שהיה עני מרוד כל ימיו, הצליח לכתוב במאמצים גדולים מאוד את ספרו הידוע 'קצות החושן' (המכונה בקצרה בפי הלומדים "ה'קצות' "), שהוא אחד הביאורים החריפים והעמוקים ביותר על חלק "חושן משפט" שבשולחן ערוך, ואשר השפיע רבות על צורת הלימוד בישיבות ועל לומדי ההלכות בכלל. רבנו חולק בספרו על גדולים וחכמים, ואכן רבי יעקב מליסא משיג עליו בספרו 'נתיבות המשפט' על ה'קצות', ורבינו אף כתב קונטרס בשם 'משובב נתיבות' בו הוא משיב על השגותיו של רבי יעקב מליסא, עליהן חזר בעל ה"נתיבות" והשיב, במהדורה מאוחרת של ספרו.
מסופר, כי כאשר נפגשו רבי אריה לייב ורבי יעקב לוברבוים, בעל ה"נתיבות", שאל האחרון את רבי אריה לייב כיצד זה זכה שספרו התקבל בחיבה רבה יותר בקרב הלומדים. שאלו רבי אריה לייב "כיצד ומתי עורך אתה את ספרך?" השיב לו רבי יעקב כי בהשכימו בבוקר, ממשיך הוא את לימודו מהיכן שהפסיק אתמול, ומחדש את חידושיו. "זהו ההבדל", השיב לו רבי אריה לייב. "אני, בהשכימי בבוקר, חוזר אני ומעיין במה שכתבתי אמש, מתקן את לשוני ומסיר את אשר צריך להסיר, וכך נותרים רק הדברים המעולים יותר בספר, והם כתובים בלשון נהירה יותר".
אולם גרסה אחרת אומרת כי אחיו של רבינו, רבי יהודה (בעל "קונטרס הספקות"), הוא זה שערך את הספר וקיצרו. בכל מקרה, בהקדמת הספר מעיר המחבר: "הרבה יגעתי בחיבורי זה, בדרישות חקרתי ובבדיקות בדקתי אחר כל מקור … ואחר שיצא לאור עולם ספר אורים ותומים, וראיתי שהגאון המחבר הפליא לעשות, עברתי על הקונטרסים שלי וכל מה שמצאתי בהן בספר הנזכר העברתי קולמוסי עליהן … וראיתי לקצר בהרבה דברים שסמכתי על המעיין, ומה שנוגע אל קו הפלפול לא הבאתי על מזבח הדפוס".
ואף לאחיו הנזכר, רבי יהודה, הוא מודה וכותב "והנה בזמן עסק הדפוס היטיב לעשות עמי אחי החכם החכם השלם טובייני דחכימי מוהר"ר יהודה הכהן, שתקע אהלו בק"ק לבוב כל ימי משך הדפוס. ראה ויספרה ויחקרה ודבר אמת והקרוב אליו יקריב אל מזבח הדפוס".

רבנו שימש אף כראש ישיבה, ורבים מגדולי ישראל היו מתלמידיו, ביניהם רבי אריה ליבוש ליפשיץ בעל שו"ת אריה ורבי אשר ענזיל צוזמיר בעל שו"ת מהריא"ז.

מסופר, כי לעת זקנותו עלה רבנו על הסולם כדי לקחת איזה ספר מארון הספרים ומחוסר יציבות נפל רבנו וכל ארון הספרים התמוטט עליו. תלמידיו מיהרו ובמאמצים רבים חילצוהו משם, לאחר שהניחו את רבנו לנוח אמר במליצה שכל מחברי הספרים עליהם חלק בספריו, קמים עליו עכשיו ומתנפלים עליו.

מחולשה זה הסתלק רבי אריה לייב לבית עולמו, בי"ט לחודש טבת שנת ה'תקע"ג ועלתה נשמתו בסערה השמיימה.

בית הקברות נחרב כולו. ועל מקומו המשוער הקימה אגודת אהלי צדיקים מצבת זכרון, לבית הקברות ולצדיקים שנטמנו בו.

מספריו:

אבני מילואים
משובב נתיבות
קצות החושן
שב שמעתתא