רבי אלימלך (ב"ר אליעזר ליפמן) מליז'נסק

רבי אלימלך מליז'נסק נולד להוריו, רבי אליעזר ליפמן ומרת מירל, בעיירה טיקטין שבצפון מזרח פולין, בשנת תע"ז.

הוא התקרב אל המגיד ממזריטש על ידי אחיו הגדול רבי זושא מאניפולי. ובמשך זמן רב ערכו שניהם מסעות גלות והיו שני האחים הקדושים, רבי אלימלך ורבי זושא, הולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה להשיב רבים מעוון, והרבה בעלי תשובה נעשו על ידם.

הוא לפיד האש אשר הבעיר את אור החסידות בפולין, והעמיד תלמידים קדושי עליון, בהם: ה'חוזה' מלובלין, המגיד מקוז'ניץ, רבי מנדלי מרימינוב, ה'אוהב ישראל' מאפטא, רבי נפתלי מרופשיץ, בעל 'מאור ושמש' ועוד.

"פעם אחת," כותב רבי נתן מברסלב בשם רבו הקדוש רבי נחמן מברסלב, "סיפר מעניין הביטחון, ואמר שיש צדיקים שאין מניחים אצלם ממון מיום לחברו, כמו שמספרין מכמה צדיקים גדולים שהיו לפנינו, כגון הבעל שם טוב ז"ל והצדיק הקדוש מוה"ר אלימלך ז"ל וכיוצא בהם, שבכל יום ויום היו מפזרים כל הממון שהיה בידם ולא הניחו אצלם שום ממון מיום לחברו… וכפי המובן מדבריו אז היה, שהיה חפץ ומשתוקק לזַכות אותנו להגיע להנהגה הקדושה הזאת, למדרגת הביטחון הנ"ל, לבלי להניח שום ממון מיום לחברו" (חיי מוהר"ן תצט, תק)

עוד מובא שם בסעיף תקנ"ג, כי כשראה רבינו את הספר הקדוש 'נועם אלימלך' "התפלא מאוד, ואמר, שקדושת מעלת הרב הקדוש רבי אלימלך, נשגבה למעלה למעלה ממה שנראה ומובן מתוך ספרו הנ"ל. וגם בקדושת אחיו הרב הקדוש רבי זוסיא הפליג מאוד מאוד וכו' כידוע אצלנו."

תלמידו בעל ה'מאור ושמש' כותב: "בדורות האלו, ציווה לנו אדמו"ר וכו' מוה"ר אלימלך זצוק"ל, לבל יתענו יותר ממה שציוו חז"ל, כי כשל כוח הסבל לסבול התעניות והסיגופים, ואין באפשרי לקנות שלמות על ידי תעניתים, זולת מי שבטוח על כוחו ואונו שיהיה יכולת בידו לקבלם, או פגם ח"ו בעבירות חמורות – יבוא לפני צדיקי הדורות להורות לו תשובה" (דרושים לשבת שובה.)

הביאו פעם לפניו איש אחד שעסק הרבה בתעניות וסיגופים, עד שהיה נראה כאדם גוסס, נענה רבי אלימלך: "מה הבאתם אלי, נפטר? הרי אין רואים כאן אדם כלל", וציווה לבנו רבי אלעזר: "קח אותו והאכילהו והשקהו, ובעוד שבועיים תביאהו אלי ואברר לו דרך תשובה" (שיח שרפי קודש, ברסלב, ו-תקמג.)

אמר על עצמו, שזוכר את מעמד הר סיני; ולא זו בלבד, אלא גם את כל אלו שעמדו סמוך לו ('עדות ביעקב' בשם תלמידו רבי נפתלי מרופשיץ.) "העיד תלמידו הגאון הקדוש האלוקי, מוה"ר מנחם מענדיל מפרוסטיק, לפני הרה"ק בעל 'דגל מחנה אפרים,' ואמר: 'ראיתי למורי הקדוש מליזענסק, בכל יום בעת שהיה מתבונן ביראת השם, היו כל עצמותיו דא לדא נקשן וחיל ורעדה יאחזון, והיה נראה לַכל רעידת גופו מפחד השם ומהדר גאונו, וכל גידיו ועורקיו נעשו כצינורות עבות ופניו משתנות"' ('עשר צחצחות' להגאון רבי ישראל ברגר).

הרה"ק רבי יחזקאל מקוזמיר סיפר, שבעת שרבי אלימלך היה אומר קדושת 'כתר' בשבת, היה מביט בשעונו; והסביר, שהוא מרגיש כזו מתיקות גדולה בשעת קדושת כתר, שירא הוא שמא תצא נפשו מקרבו מגודל המתיקות, וכדי להחזיק את הנפש בתוך הגוף, מביט הוא בשעון.

כתב בעל ה'מאור ושמש': "שמעתי מאדוני מורי ורבי וכו' מוה"ר אלימלך זצוק"ל, שאמר, שאין מתפלל על פי הכוונות; ומה שמתפלל בסידור האר"י ז"ל, הוא מפני שהשם הוי"ה נכתב שם בכתיבה תמה והוא גדול" (פרשת עקב).

נסתלק לעולמו בכ"א באדר תקמ"ז ומנוחתו כבוד בעיירה ליזענסק שבפולין, וציונו הפך למוקד עליה לרגל לרבבות יהודים עד עצם היום הזה.