בואו וראו כמה שווה בשמים צער של יהודי: להגאון הקדוש רבי יואל סירקיש, בעל ה"בית חדש" (הב"ח) זי"ע, היה תלמיד אחד עשיר ובעל צדקה, שהרב היה מלמדו הלכות צדקה בכל יום, כי חשש האיש פן לא יקלע אל המטרה בצדקותיו אשר יעשה. גם מעשה הצדקה תורה היא וצריכה לימוד, וכל מעשי הצדקה של עשיר זה, הנגלים והנסתרים, היו כולם על פי עצת הגאון בעל הב"ח. פעם אחת בא אל הב"ח יהודי "מוזג" אחד וסיפרלו: הנה זה עשרות שנים אני חוכר את בית המזיגה מהפריץ, ועתה בא אדם אחד להסיג את גבולי, יום יום הוא דופק על פתחי הפריץ, משדל אותו בדברים ומבטיח לו שישלם לו הרבה יותר, ובלבד שיחכיר לו את בית המזיגה. "מורי ורבי!" זעק האיש מעומק ליבו, הנה האיש הזה יורד לחיי ולחיי בני ביתי, רחם עלי והצילני מן הצרה הזאת!"
אמרלו הב"ח: לך אל גביר פלוני שהוא תלמידי, ותבקש ממנו גמילות חסד בגופו, שילך אל הפריץ וידבר עליך טובות באוזניו, כי הפריץ מכבד אותו ומקבל את דעתו. יצא המוזג מלפני הרב, ובא אל הגביר, ואמר לו את כל הדברים ואת דברי הב"ח. העשיר שמע את דברי היהודי, והבטיח לולדבר עם הפריץ, אך המוזג לא הסתפק בהבטחת הגביר, והפציר בו מאד שילך מיד לדבר עם הפריץ, כדי שלא יקדימנו העריץ במזימותיו. אולם העשיר התנצל ואמר לו: עליך לחכות מספר ימים, עד אשר אסדר את עניני מסחרי ביריד הגדול בלייפציג, כי זמנו עובר, ואם לא אסדר את הכל בימים הקרובים אפסיד את רוב הוני. כאשר שמע המוזג את דברי העשיר
התחיל לבכות ואמר: אם כן הדבר, אנא אני בא! הלא העריץ אשר בא להשיג את גבולי אדם חרוץ הוא, ויבוא בתחבולותיו אל הפריץ ויקפח את פרנסתי. החל העשיר לפייסו בדברים ולחזקו בדברי אמונה ובטחון ושב והבטיחו, בבואי מן היריד, לא אסור אל ביתי עד אשר אבוא אל הפריץ, וברצון ה' וחסדו הגדול אהיה שליח לטובתך. אחרי הדברים האלה קיים העשיר את הכתוב "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש", וישתו שניהם לחיים והצלחה, וישלחהו לביתו לשלום.
יצא המוזג מבית העשיר ובא לביתו, הוא סיפר לאשתו את כל הדברים אשר דיבר עם העשיר, וליבו מלא תקוה לימים יבואו, אך אשתו לא מצאה ניחומים בדברי הגביר, ותאמר לו דברים קשים כמדקרות חרב, יען אשר לבה היה מלא יאוש ופחד, והיא ראתה בעיני רוחה את מסיג גבולם כשהוא הולך אל הפריץ ומנשל אותם מעל פרנסתם. בעלה שמע בכאב ולא יכול להשיבה דבר, וכשהתחיל לפייסה ולדבר על לבה דברי חיזוק ואמונה, פרצה בבכיה וביללה והאשימה אותו שהוא יהיה אשם בכל האסון אשר יקרה אותם, כי לא היה צריך להניח לגביר עד אשר ילך אל הפריץ ויסדר את הענין בכי טוב. וככה עברו על המוזג ימי ריב ורוגז, ובביתו
אין שלום ושלווה.
כאשר חלפו ימי היריד אשר בלייפציג, קיים העשיר את דבריו, בטרם דרכו רגליו על מפתן ביתו, סר אל הפריץ ודיבר איתו בענין, ודבריו מצאו מסילות אל לב הפריץ, וכאשר יצא העשיר מבית הפריץ, שלח הפריץ לקרוא למוזג, וחידש עמו את חוזה החכירה לעוד עשר שנים.
לימים נפטר העשיר והלך לעולמו. לילה אחד בא העשיר בחלום הלילה אל רבו בעל הב"ח ואמרלו: באתי אליך מורי ורבי לספר לך איך קיבלו את פני בפמליא של מעלה אחרי מותי.
בבואי שמה בפעם הראשונה, מצאתי כמה נשמות מרחפות ומחכות ליום הדין, וביניהן שתי נשמות שהכרתי אותן עוד בעולם התחתון, הנשמות היו של שני קצבים שהאכילו רח"ל נבלות וטריפות את בני ישראל בעיר קראקא ימים רבים, אחד מהם בא אליך, מורי ורבי, עוד בימי חייו והתוודה על עוונו וביקש ממך תיקון ודרך תשובה. "אכן" אמר הרב, "אמת נכון הדבר, אחד מהם חזר בתשובה שלימה, והשני לא התחרט ומת בטרם חזר בתשובה".
אך פתאום שמעתי קול מכריז – המשיך העשיר את סיפורו – והקול נשמע בכל העולמות לאמר: "פלוני בן פלוני יבוא לפני בי"ד של מעלה", והנה נכנס האיש, וכלבים עזי נפש אצים ורצים לפניו ומאחוריו במהומה שלנביחה והם טוענים, שהאיש הזה הסיג את גבולם, וגזל מהם את הנבלות והטריפות, שהן מנת חלקם מימות עולם, ומכר אותן ליהודים.
ופתאום הושלך הס, ובת קול יוצאת ומכריזה בחרדה: "טיפה סרוחה! איך לא פחדת מפני יום הדין? איך העזת פניך להאכיל את בני נבלות וטריפות?" הקצב היה נבוך ומבוהל ולא ענה מאומה, ותוך כדי דיבור אחזו בו והשליכוהו לתוך עמקי שאול, והוא נאבד מתוך הקהל ואיננו.
אחר כך הכריזו שוב: "פלוני בן פלוני יבוא לפני בית דין של מעלה!" נכנס חברו בפחד ורעדה ועמד לפני בית הדין, והנה נשמע קול שואל בכעס ורוגז: "טיפה סרוחה! איך לא פחדת מלהאכיל נבלות וטריפות לבני?" עוד לא גמרו את השאלה, והנה נשמעקול דממה דקה, בא מלאך מליץ אחד ובידו מגילה ובה פסק דין מבית דינו של הב"ח, ועדים מעידים שקיים זה מה שכתוב בזה. פרשו את המגילה ויקראו בה כדברים האלה: "פלוני בן פלוני שהאכיל נבלות וטריפות לעם ה' חטא בכפלים, למקום ולבריות. במה שנוגע לבריות, הרי גזל את הרבים, כי לקח מחיר של בשר כשר בעד בשר טריפה, ואיןלו תקנה אחרת רק להקדיש את כל נכסיו לצרכי הרבים. ובמה שנוגע למקום, עליו להסתפק בלחם צר ובמים לחץ. ושב ורפא לו". והעדים מעידים שמאותו היום ואילך הקדיש הקצב את כל נכסיו לצרכי הרבים, והוא נשאר בעירום ובחוסר כל, וכילה ימיו בצומות ובתחנונים לפני אלוקים, ואחר הדברים האלה, לקחו את האיש והובילו אותו להיכל בעלי התשובה.
מיד אחריו נקראתי אני לבוא אל המלך, כאשר שמעתי את שמי יוצא מפורש מפי הכרוז, התחילו ארכובותי דא לדא נקשן, אולם חסדי ה' היו עלי ויצאתי זכאי בדיני, ותיכף באו מלאכי שלום והוליכוני בקול רינה ושירה להיכלי אשר בגן עדן. שערי גן עדן נפתחו לפני באורה ושמחה, וריח ניחוח עלה באפי שאין לשער אותו. טעם כזה לא טעמתי כל ימי היותי בעולם התחתון… ויהי כאשר דרכו כפות רגלי על סף שערי גן עדן, והנה ראיתי מלאך אחד פוסע פסיעות קטנות לקראתי, גונח ומתאנח והוא ניגש אלי וניצב לשטן לי בדרך, ואשאל אותו לאמר: מי אתה? ומה עשיתי לך שאתה בא לחסום את הדרך בפני? ויען המלאך ויאמר: אמת ונכון שעשית טובה ליהודי המוזג ההוא, אך אינך יודע כמה דמעות נשפכו בגללך טרם בוא הישועה, וכמה מריבות וקטטות היו בין בני הזוג עד אשר הלכת לפריץ. דע לךשכל המעשים האלה בספר נכתבים, והם דורשים מבית הדין צדק ומשפט, לדון אותך עלכך.
אז אמרתי לו: הלא לא עשיתי זאת מרוע לב, אלא כדי להציל את כספי, ולולא נסעתי ליריד הזה הייתי מפסיד את רוב הוני! אך טענותיי לא הועילו, והחזירוני עוד פעם לפני בית דין של מעלה, ולאחר דין ודברים הוציא בית הדין פסק חדש, שעלי לשבת בשערי גן עדן ולא להיכנס פנימה, כמספר הימים אשר המתין המוזג עד שובי מן היריד אשר בלייפציג.
עוד לא כלו לקרוא את פסק הדין ושני מלאכים קלים אחזו בי, והביאוני לשערי גן עדן, כמה ימים ישבתי שם לא אדע, אך לי היה דומה כאילו אני יושב שם ימים ושנים, גדול היה צערי בימים ההם, צער שאין לתארו במילים. כלתה נפשי בכל רגע ורגע אל מקום מנוחתי, שראיתיו מרחוק ואליו לא באתי.
למחרת סיפר הב"ח את החלום בפני קהל ועדה ואמר: שמעו וראו! עד כמה צריכים בני אדם להיות נזהרים בכל מצוה, שלא להחמיץ אותה, ועל אחת כמה וכמה במצוות שבין אדם לחברו, כגון צדקה וגמילות חסדים שחיי בני אדם תלויין בהן, ותמיד צריכים להיות מן הזריזין המקדימים למצוות.
