אל הרה"ק רבי דוד משה מטשורטקוב זי"ע הגיע פעם אגרת בקשה על איזה ענין צדקה. ביקש הרבי מאת בנו רבי ישראל שיתעסק בזה הענין. ניסו הגבאים לרמז לרבי שאין ראוי לבנש"ק ואדם מכובד כבנו שיכתת רגליו על פתחי נדיבים…
השיב להם הרבי מטשורטקוב, הסכיתו ושמעו מה שאספרה לכם:
זקנינו הרמ"א היה נוהג לכתת רגליו ולילך לאסוף כסף אצל גבירי העיר קראקא, עבור צרכי צדקה, אולם, לא היה נוהג לקחת ממון מסתם ההמון כי אם מאנשים שראה בהם מה שראה, ורק מהם הסכים לקחת כספים לצדקה.
בקרקוב היה באותם ימים שואב מים שכולם כינוהו "יענקל שיכור'ניק", על שם מנהגו לקנות בכל ערב שבת עם הכסף שהרויח במשך השבוע "מעד" (שיכר ממי דבש) לכבוד שבת.
ופעם אחת ביום שישי, כאשר, כדרכו מימים ימימה, הלך גם הפעם לקנות "מעד", ראתה אותו באמצע דרכו איזה אשה עניה, ונאנחה בקול: הנה זה הולך לקנות לו לשתות לכבוד שבת ואני אין לי פרוטה אף לנרות!… הגיעו הדברים אל אזניו, לקח את צרור כספו והניחו שם ואמר לה: הא לך, קחי ולכי לקנות צרכי שבת… .
אחר הדברים האלה, בעוד היום גדול, הלך יענקל לביתו, עלה על יצועו והשיב נשמתו לקונו. ואחר שעה נטמן בביה"ח. במוצאי אותו שבת, ישב לו הרמ"א בביתו והגה בתורה, והנה פתאום נכנס אליו יענקל, ודבריו בפיו: הנני להזמין את רבינו לדין תורה לפני בית דין של מעלה.
בתחילה חשב הרמ"א שהוא עתה בעת שכרות וחומד לו לצון וגירשו מעל פניו, אולם אחר הרהור שני התפלא: הן הדלת סגורה ונעולה יפה ואיך אם כן נכנס אל החדר?!
יצא לבית המדרש, ואחר בירור קצר שמע שיענקל שואב המים נפטר ביום שישי ונטמן בפניא דמעלי שבתא…
הבין הרמ"א כי יש דברים בגו, והמתין לבואו שנית.
ואמנם כשחזר הדבר ונשנה ויענק'ל בא להזמינו שוב, שאלו הרמ"א: מה זה ועל מה זה? השיב לו יענקל לו: בבית דין של מעלה של מעלה קובלים עליך רבי, שאתה בורר לך ממי לקחת צדקה, והולך רק אל הגבירים, וממילא אינך מזכה את כל תושבי העיר במצות הצדקה, וסיפר לו הקורות אותו, וסיים: ובזכות הצדקה שעשיתי לפני מותי, שלחו דוקא אותי אל רבינו.
ציוה עליו הרמ"א: אמור למעלה שמהיום והלאה מתחייב אני לזכות את כל תושבי העיר.
ואמנם כך הוה, והכל בא אל מקומו בשלום. סיים הרבי את סיפורו, בהפטירו אל הגבאים: "מה שהיה ראוי לזקנינו הרמ"א, ראוי גם לבני…".
