רגיל היה הגאון החסיד רבי אברהם שטרנהארץ לכתת רגליו, לעסוק בצרכי ציבור ובגמילות חסד בגופו. עם שהיה רב חשוב, נסמך להוראה כבר מגיל צעיר ושימש ברבנות בכמה ערים באוקראינה, לא חס על כבודו והיה מתדפק על דלתות נדיבי עם, למען עניים אשר ביתם ריקן ואין להם במה להאכיל את טפליהם התלויים בהם. רבי אברהם השתדל במיוחד ופעל רבות למען ישיבת 'אנשי מעמד' שבאומן, אותם עובדי ה' מחסידי ברסלב שמסרו נפשם על עבודתו יתברך בעיר אומן, במנהג קדוש זה החזיק כבר בימי נעוריו, בהיותו דר בעיר ברסלב, כשהיה הולך עם ידיד נעוריו רבי מרדכי שו"ב להתרים נדיבי עם למען אנשי המעמד שבאומן. רבות פעל בענייני צדקה וחסד, ולא לחינם כינוהו "אברהם איש החסד".
אחת מהערים שבהן שימש ברבנות, היתה קרימנטשוק.
למרות שסדר יומו היה מלא וגדוש, כי היה צריך לישב בדיינות, להשיב לשואלים דבר ה' זו הלכה, לפשר בין בעלי דין, וגם ספרא רבא היה ועסק בכתיבת סת"ם, וזאת כשרוב היממה הוא עוסק בעבודת ה'; קימת חצות והליכה אל מחוץ לישוב להתבודדות לקיים 'הנעור בלילה', לימוד הנגלה והנסתר וספרי רבינו, ושאר עבודות קדושות.
אך למרות זאת, מצא זמן ללכת ולעסוק בגמילות חסד שחשיבותה אין לשער, נוהג היה לסבב ברחובות העיר ולפקוד את ביתם של עשירים ובעלי-בתים, ולזכותם במצוות הצדקה. מובן מאליו, כי מלאכת קודש זו, אינה מביאה כבוד רב, ופעמים רבות להיפך. אך רבי אברהם, כחסיד ברסלב נאמן, לא התרגש מביזיונות, ובלבד שפלוני החסיד יוכל לישב עם משפחתו בשולחן שבת, כשלפניו בשר ודגים כראוי לו. הוא גם לא שת לבו לאימת הקומוניסטים, שאצלם עיסוק בצדקה הוא "עוון" בל יכופר.
ובעתות רצון, כאשר ניאותו בעלי הכיסים לפתוח לבם וכיסם לצדקה, היה רבי אברהם מנצל את פתיחת לבם, כדי לחזקם ולעוררם בדיבורים חמים על התכלית הנצחית, היה מרעיף עליהם דברי חיזוק היוצאים מן הלב, לשמירת התורה והמצוות שנחלשה מאוד בעת ההיא, בגין האימה המרובה שהשליטה מלכות אדום הקומוניסטית.
באחד הימים, ביקר רבי אברהם בביתו המפואר של אחד מגבירי ונכבדי העיר, לגבות צדקה לצורך חשוב, הוא פסע בפרוזדור המקושט, והגיע אל הטרקלין המהודר, שם נועד עם העשיר ותיאר באוזניו את קושי מצבו של היהודי, שלמענו הוא מכתת רגליו. אולם הגביר קימץ ידו ובמקום לתת תמיכה הגונה, הניח על השולחן סכום קטן, ביחס לגביר כמותו. רבי אברהם הביט בו בפליאה, ניסה לשדלו להוסיף, ואף הירבה בדברים, כדי לעורר בו את רגש הרחמים. אפס, העשיר בשלו ואינו משתכנע. אין בדעתו להוסיף על הנתינה שנתן.
הפנה רבי אברהם את עיניו סביבותיו, הביט אל חפצי הנוי הרבים המפארים את הטרקלין, הבחין בשטיחים היקרים המכסים את הרצפה, ובשאר כלי החמדה המעטרים כל פינה וכל זווית בטרקלינו של העשיר.
פנה אל בעל הבית ואמר לו בדברים היוצאים מן הלב: ”ידידי, מדוע עסוק הנך כל כך בהסתכלות כאן למטה בארץ? מה לך מתמסר בכל מאודך לקישוט וייפוי ביתך כאן בעולם הזה, הארצי והחולף? 'דע מה למעלה ממך!' הרם עיניך מלמטה למעלה והבט על תכליתך. כבר די והותר גנזת כאן למטה, גנוז למעלה לאוצרך הנצחי והרבה פעלים לחפצי שמים, למען ייטב לך בזה ובבא…" – כך, במשך זמן רב, עמד ודיבר עמו, שמא יתעורר לבו ויזכה בחיי נצח. אך הגביר מקשיח לבו ואינו משתכנע.
תקופה חלפה מאז, והגלגל התהפך על אותו עשיר.
גורלם של עשירים רבים באותה תקופה נוראה תחת שלטון הקומוניסטים, לא פסח עליו, הוא התרושש מכל רכושו הרב, ביתו המפואר נלקח ממנו, והוא נשאר בחוסר כל.
כעבור שנים, כשהיה רבי אברהם שטרנהארץ מספר סיפור זה, היה ממליץ על אותו עשיר את הכתוב בתהילים "הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד" (תהלים קיב) וכך היה מפרש: אמנם על הוצאות נוי ביתו, פיזר הלה ביד רחבה הון ועושר, אך ב'צדקתו' – 'עמד' לעד, דהיינו, כשנתן צדקה, לא הוסיף לתת ולא נפתח לבו להתחשב בעניים וחסרי כל, על אף שיכול לתרום ביד רחבה. ומה עלה בסופו? נתרושש הלה מכל וכל בצוק העיתים. ה'הון ועושר' גורלם היה כגורל 'ביתו' ולא עמדו לו ביום רעה. אך 'צדקתו' – מה שזכה בכל זאת לחלק לצדקה בימי חייו, היא שתעמוד לו לעד ולנצח נצחים. כי חוץ מזה, הכל הבל.
