עגלת עץ קטנה רתומה לצמד סוסים מתגלגלת ומקפצת במשעול הדרך, חולפת על פני עיירות וכפרים, עוברת בין הרים ובקעות, עמקים וגבעות.
הסוסים משתרכים על דרכי עפר מרוטשים מלאים מהמורות ומכשלות. והעגלה הישנה חורקת ונאנחת, מאיימת להיבקע בכל פעם שהיא נתקלת בצרורות ובאבני נגף העומדים בדרכה.
גם היושב בעגלה שבור ורצוץ כולו מטלטולי הדרך הקשים, הנסיעה אורכת ימים רבים, וכוחותיו הולכים ומתדלדלים.
מידי פעם הוא מושיט את ידו, ממשמש באמתחתו ומוודא את שלום צרור כספו החבוי שם היטב, הוא דרוך לכל רחש קל, שכן הדרך עוברת ביערות עד סבוכים, בהם שורצים שודדים אכזריים וחיות טרף…
* * *
מדוע מטלטל הוא את עצמו בטלטולי דרך קשים ומסוכנים אלו?
"לייפציג" – – –
מילת הקסם המזרימה בו כוחות מחודשים בכל פעם שהוא נזכר בה, זו היא העיר שמשכה איליה את טובי הסוחרים בזכות היריד המפורסם שהתקיים בה, ככל שהוא מתקרב ליעדו הולכת התרגשותו וגוברת. אה! כמה זמן הוא ממתין ומחכה בקוצר רוח ובכיליון עיניים אל הרגעים היפים הללו.
כן. הוא. פישל העני המרוד שכל ימיו ידע רק לחם צר ומים לחץ, כעת הוא בדרכו להפוך לסוחר חשוב ומצליח.
לא פחות ולא יותר! פישל העני, שהיה צריך תמיד לעצום את עיניו שלא לראות את מבטם העלוב של ילדיו הלבושים קרעים ורעבים לפת לחם, פישל, שלא היה מסוגל להתמודד מול עיניהם השחורות הגדולות הקרועות לרווחה, מול המבט הכאוב שצרב את לבו בכל פעם כשפוד מלובן… זהו! יותר הוא לא יצטרך להיתקל בו.
הוא נוסע עכשיו ליריד! פסגת חלומותיו, מי היה מאמין שהיום הזה יגיע. אה!
ירושה קטנה נפלה לידיו, לא הרבה, אבל הוא כבר יכול להושיט יד לאיזה מסחר כלשהוא, הוא יבחר בסחורה טובה שיש בה כדי להניב רווחים נאים, ומכאן יפתחו לו בעזרת ה' שערים חדשים, פישל העני והבזוי יהפוך לסוחר עשיר ומכובד.
הכנות רבות קדמו לנסיעה הזאת, הוא לא רצה לבזבז כסף עבור דברים מיותרים, הוא רצה להשקיע את כל הכסף במסחר כדי שהוא יוכל להרוויח טוב, כדי שהנסיעה הזאת ליריד תניב את המקסימום שרק שייך.
הוא הוציא רק מספר מטבעות עבור רכישת עגלה ישנה עם זוג סוסים אתם ייסע ליריד, עוד כמה מטבעות הוא השאיר בבית עבור האשה והילדים הרעבים וזהו, את כל שאר הכסף הוא צרר היטב באמתחתו ויצא לדרך הקשה.
* * *
סוף סוף מגיעה הדרך אל קיצה, העגלה הקטנה של פישל נכנסת לעיר, הוא מתבלבל לגמרי מהרעש וההמולה המקדמים את פניו, הוא חשב שמישהו פשוט יושב ומחכה לו כאן, אך הוא רואה שאיש אינו מביט לעברו והוא כמעט הולך לאיבוד בתוך השאון הסואן שמסביבו.
פתאום הוא חש כל כך קטן, סוחרים עשירים מגיעים לכאן עם עשרות עגלות עמוסי סחורה, הם מרחרחים אחר עסקאות חליפין בממדי ענק, והוא מרגיש פתאום שהקרקע נשמטת לו מתחת לרגליו, הוא ממשש שוב ושוב בצרור הכסף הטמון אצלו, אינו יודע מה לעשות עם זה.
הוא מסתובב הלוך ושוב, לאן הוא יפנה, עם מי הוא ידבר קודם, איך הוא ידבר, מה הוא יגיד.
הוא מנסה לפנות לאיזה סוחר, אך הלה רק נתן מבט על בגדיו הקרועים והבלויים ואפילו לא רצה לשמוע מה בפיו: "אין לי פנאי עתה אני ממהר!"…
* * *
עובר יום ועוד יום, מספר הימים הקצוב ליריד הולך ואוזל, פה ושם רואה פישל סוחרים טוענים סחורה חדשה על עגלותיהם וכבר פונים לצאת לדרכם, פישל עדיין לא עשה כלום, לבו יוצא מצער הוא מסתובב בינות לסוחרים מחכה שמישהו יתייחס איליו, אך כולם טרודים עד למעלה ראש…
לבו של פישל מאיץ פעימות, הימים נוקפים והולכים, העומס ביריד מתחיל להתדלדל, רבונו של עולם מה יהיה הסוף?
לפתע מגיע הרגע המיוחל, מישהו שנראה משועמם קצת ניגש איליו ושואל: אדוני, מה אתה מוטרד כל כך?
פישל נרגש כולו, סוף סוף מישהו מתייחס איליו "אני נמצא כאן כבר כמעט שבוע שלם כדי לקנות סחורה – הוא אומר – היריד כבר עומד להסתיים ועדיין לא מצאתי מאום".
שמע נא ידידי – נענה האיש ואומר – אני עוסק בתיווך, אוכל לנסות לעזור לך, רק תגיד לי מהו הסכום אשר ברשותך כדי שאוכל להתאים לך משהו.
פישל נקב בסכום אשר ברשותו ועיניו של העומד מולו נפערו בתמהון – סכום כל כך גדול והגעת עם עגלה כל כך קטנה?!
האיש ביקש ממנו להמתין לו, הוא בכל אופן ינסה למצוא לו איזה סחורה טובה…
תראה – פנה איליו האיש אחרי מספר שעות של בירורים – יש לי כמה הצעות, אך ההצעה הטובה ביותר היא סטוק חדש של כלי בדולח יקרים מאוד מהם תוכל להרוויח מאוד יפה, השאלה היא רק איך תיקח את זה בעגלה הרעועה הזאת מבלי שזה ישבר חלילה, האם יש עמך איזה תיבה מרופדת, או אי אלו כרים וכסתות לעטוף בהם את הסחורה היקרה?
פישל התפלא – כיצד יכולתי לדעת שיציעו לי כלי בדולח שבירים? וחוץ מזה, האם כאן לא ניתן להשיג כרים וכסתות?
יתכן – ענה לו האיש – שאם היית מחפש בתחילת היריד היית מוצא, אבל עכשיו בוודאי שאין.
אך יש לי גם סחורה אחרת בשבילך – מציע המתווך – אבל היות ומדובר בברזלים גדולים לפרזול ולנפחות, לא תוכל להשקיע בזה את כל הכסף כי אין ברשותך מקום עבור כל הכמות של הברזלים.
יש גם נרות, אך גם מזה לא תוכל להרוויח יותר מידי.
פישל תולה בו עיניים שואלות ומתחננות, "אתה בטוח?! רק זה מה שנשאר בכל היריד?"
לא. – עונה המתווך – יש גם גבינות שאי אפשר לקחת למרחקים, כדי שמן שגם הם עלולים להישבר, יש גם קרשים לנגרות ועוד אי אלו סחורות שונים, אך אלו האחרונים יש בהם פחות רווח וגם הם אינם מתאימים עבורך.
טעם מר עלה בפיו של פישל, דמעות נקוו בזויות עיניו, כל כך הרבה תקוות, כל כך הרבה מאמצים, ועכשיו כזה מפח נפש מוחץ…
הקשב ר' יהודי! – עורר אותו האיש העומד מולו – עכשיו לא זמן למחשבות על מה שהיה, בפעם הזאת תלך על משהו קטן, הרי בכל זאת תצא עם רווחים כל שהם, ובפעם הבאה תתכונן כמו שצריך ותחסוך הרבה עגמת נפש.
* * *
פישל עשה כעצת ידידו, אך מנסיעה זו הוא למד שני לקחים חשובים:
1
אפשר להרויח מעט
ואפשר להרויח כפל כפליים.
2
לפעמים פרט קטן
הוא מעכב גדול.
מלקחים אלו הגיע פישל למסקנה אחת ברורה:
בפעם הבאה עליו להתכונן היטב ולברר את כל הפרטים לפני שהוא יוצא לדרך, כי 'מידע והדרכה' נכונים בעוד מועד יכולים להכפיל את הרווחים בכפל כפליים.
כל פרט קטן של 'מידע והדרכה' שחסר לפני שיוצאים לדרך, עלול להיות מעכב ומכשול גדול הגורם הפסד ומניעת רווח מרובים.
לדוגמא: אם הוא היה יודע שעליו להגיע ליריד עם בגדים מכובדים ולא בבגדי עני קרועים ובלויים, זה נראה אולי פרט צדדי שאינו נוגע לעצם המסחר, אבל במציאות אותה הוא חווה על בשרו, היה דווקא פרט זה הדבר שגרם לכך שלא התיחסו איליו ובגלל זה הוא הפסיד זמן יקר מאוד.
כמו"כ אם הוא היה יודע שכדאי להשקיע מראש בעגלה גדולה וטובה שתוכל לקלוט גם כמויות גדולות יותר וגם דברים שבירים הוא היה יכול להרויח הרבה יותר, וכן הלאה…