"הכומר היהודי"

איוון איוונוביץ שב ליהדותו בעקבות "פליטת פה" של מנהלת בית-ספר בתקופת הצאר ניקוליי.

ומעשה שהיה כך היה:

בעת ההיא היתה גזרת הקנטוניסטים בתוקפה. הצאר הצורר ציוה לגייס ילדים יהודים לצבא. החוק הנורא קבע 25 שנות גיוס לחייל. בדרך כלל גויסו ילדים בני 11-12, אבל היות וחוק הגיוס חל על כל יהודי רוסיה, והעשירים ובעלי הממון לא הסכימו להוציא את ילדיהם מן הבית החמים ולשלחם לקסרקטינים צבאיים  רחוקים ל-25 שנות שרות שהסתיימו בדרך כלל במותם או בהטמעתם בסביבה הנוצרית, עשו בעלי הממון כל טצדקי כדי למלט את בניהם מן הגיוס הכפוי. וכן הגו את הרעיון לשחד את השוטרים הממונים על הגיוס, ובבואם לישוב יהודי לגייס את חייבי הגיוס, באו הגבירים עמם בדיבורים  ובממון רב שיחדו אותם כדי לפסוח על בניהם היקרים.

השוטרים קיבלו את השוחד, אבל היות שלא רצו להסתכן בהבאת פחות מגויסים מן הרשום בניירות,  ארבו לילדי ישראל בני עניים, יתומים ודלים, וחטפו אותם לעבודת הצבא במקום בני הגבירים. חוטפים אלו לא בחלו אפילו בילדים קטנים מאד, ובלבד למלא את המכסה, ליהנות מן השוחד ולהציל את עורם.

'איוון איוונוביץ' נולד בשכונה יהודית בעיירה רוסית. אביו סנדלר היה שהתקשה מאד בפרנסת משפחתו הגדולה, ואמו שבקה חיים בצעירותה.

באותו ערב סוער בשוב איוון – או נכון יותר 'יענקלה', מן החדר, ארבו לו החוטפים והעלוהו בחכתם. יענקלה הובל עם שאר המגויסים לריכוזי הצבא, ומפני שקטן היה מדי כדי להתגייס שלחוהו לבית כומר כפרי על מנת לחנכו בדתם ולהכשירו לצבא  בבוא מועד.

בתחילה נהג יענקלה ליטול ידיו לסעודה, לברך ולקרוא קריאת שמע על פי הזכרון, אבל במרוצת השנים שכח את מוצאו וגדל ככל ילדי הכומר.

בהגיעו לגיל גיוס לא זכר אפילו את שמו הקודם, עיירת הולדתו נגוזה מזכרונו, וההווה השתלט על כולו.

הקנטוניסטים הכשרוניים במיוחד נשלחו ללמוד בפנימיות צבאיות והוכשרו לתפקידים שונים. איוון איוונוביץ נשלח אף הוא למכללה והשתלם במדעי הכמורה, בדרך אביו הכומר.

בסיום לימודיו בהצטיינות נבחנו כל חברי כיתתו במבחן קשה ומחמיר ביותר. רובם של התלמידים נכשל במבחן ורק איוון איוונוביץ עבר אותו ב-100 אחוז הצלחה.

כאשר ערכו ראשי המכללה מסיבת סיום לתלמידים, העלו על נס את השיגיו של איוון איוונוביץ ואיחלו לו הצלחה רבה בדרכו החדשה, כי איוון החליט להיות כומר באחד הכפרים.

כיוון שנאומי תהילה ושבחים הורעפו על ראשו של איוון, קלטו אזניו הערה מפי מנהלת בית הספר: "מה הפלא כי זה הצליח יותר מכולם? הלא ראש יהודי לו!".

הערתה של המנהלת פילחה כחץ את מוחו של איוון. משהו רחוק ומוזר, משהו לא נתפס  החל לנגן על מיתרי לבבו – יהודי… יהודי – מה זה יהודי?! איך הוא יהודי?! מדוע יהודי הוא יותר מכל בני כיתתו?…

*

נפרד איוון איוונוביץ ממוריו וחבריו ועבר לכפר בו ישמש ככומר ומורה לתושבים.

כבר זמן רב הכשיר איוון את עצמו לתפקידו אבל עכשיו עם התממשות חלומו, לא הרגיש מאושר ושבע רצון.

יהודי!! – מילה זו הופיעה במחשבתו פעמים רבות ביום ועוד יותר בחלומותיו.

לבסוף החליט איוון לברר בעקביות את פשר המילה יהודי. וכאשר החל לברר, גם עלה על ממצאים ועקבות… ותוצאות אלו הביאו אותו לשיבה לצור מחצבתו.

כששב לעמו ולאלוקיו למד בחשק והתמדה את לימודי היהדות. התורה וההלכות האירו את עיניו והוא חש עצמו מאושר על שמשמים כיוונו אותו למקומו ולשרשו. משום מה כינו אותו "הכומר היהודי" וכינוי זה לא סר ממנו גם באחרית ימיו.

*

בימי הרעב במהפכת השלטון הרוסי, הגיע מישהו אל ר' אליעזר אקרמן שהיה נגיד ונדבן, וסיפר לו על מצוקתו של "כומר יהודי" המתגורר במקום פלוני.

ר' אליעזר סקרן היה לראות במו עיניו "כומר יהודי" ונסע אליו בעצמו. הוא ראה לפניו יהודי ישיש בעל הדרת פנים ועינים משדרות חכמה ופקחות, וזה סיפר לו את קורות חייו המענינים. מובן מאליו כי הגביר הנגיד שש לעזור ליהודי היקר.