רגלי חסידיו ישמור

הכבשן הבוער

"מצוֶוה אני עליך בזאת לאחוז במוסר כתב זה ולהשליכו אל הכבשן הבוער"

שמו של 'השר היהודי' רבי ראובן, נישא בהערצה בפי כל נתיני הממלכה הטורקית הוא התברך בפקחות ובתבונה, וכיון שנתן ה' חינו בעיני השולטן – מינהו ליועצו האישי ואיש אמונו.

עובדה זו עוררה קנאה עזה מצד שרי המלוכה הנכריים; הם חיפשו ללא הרף דרכים להגות את היהודי מן המסילה, אולם לא עלה בידם.

באחד הימים, הבריק במוחו של אחד השרים 'קאפצין פאשה' שמו, רעיון מרושע. הוא ביקש לפגוש ברבי ראובן, וכשנועד עמו בארבע עיניים, אמר לו כדברים האלה: "מכובדי, יועץ השולטן! מוכרח אני להביא לידיעתך דבר שהגיע לאוזני, הקשור בפגישות הסודיות בינך ובין השולטן" ר' ראובן זקף גבותיו בתמיהה, וקפצין פאשה מיהר "להבהיר" את הדברים: "אהבתו של השולטן כלפיך הנה מן המפורסמות, מסיבה זו חושש הוא לומר לך את הדברים, שמא תיפגע אך אני מרגיש חובה להביאם לידיעתך; ובכן, כפי ששמעתי בשם הוד מלכותו, בתקופה האחרונה, חש הוא בריח איום הבוקע מפיך, ההופך את פגישותיו עמך לסיוט מתמשך"…

פניו של ר' ראובן הלבינו, וקפצין המשיך לטוות את הרשת… "עצתי לך, שבכל עת בואך לפגישתך עם השולטן, תצטייד באגודת עשב ריחני, אותה תחזיק במטפחת קרוב לפיך, כך תמנע סבל ואי נעימות מהוד מלכותו".

השר היהודי התפלא כיצד לא הרגיש בריח הנודף מפיו לאחרונה, אך החליט למען הסר ספק, לעשות כעצתו של קפצין; עוד באותו יום, יצא לשוק בקושטא, ורכש חבילה מכובדת של עשבי בשמים.

בשעה הזאת ממש, הגיע קאפצין פאשה אל השולטן "נסער" כולו, קד קידה, ופתח: "דבר נורא גונב לאוזניי; השר היהודי ראובן הוציא דיבת השולטן רעה!" "האם בטוח הנך? במה דברים אמורים?!: התעניין השולטן, ניכר כי הקנאה מדברת מתוך גרונו של קאפצין… וזה האחרון מסר "עדות מהימנה": "היהודי סיפר כי כל פגישה עם הוד מלכותו היא גיהינום עבורו, לטענתו בוקע ריח רע מפי השולטן, שמעתיו אף אומר: מהיום והלאה אצטייד באגודת בשמים בבואי אל ארמון השולטן!"

למחרתו של יום, הוזמן רבי ראובן ששימש כמוהל לברית מילה בעיר מרוחקת. מעולם לא סרב כאשר הוזמן לברית, כיון שכך, קווה שפגישתו היומית עם השולטן לא תתארך יתר על המידה, כדי שיוכל להגיע לברית בזמן.

הוא החיש צעדיו אל שער הארמון, כשידו מחזיקה במטפחת ובה עשבים ריחניים… אותה שעה, חש השולטן כי מדורה של זעם ניצתת בקרבו; 'יהודי צבוע' הרהר בחימה, אך פניו לא הסגירו מאומה. הוא מיהר לטבול נוצה בקסת דיו, והחל כותב איגרת על קלף, כשסיים חתם את האיגרת במעטפה חתומה, ופנה אל יועצו היהודי: "היום אין דברים מיוחדים העומדים על הפרק, ברם, זקוק אני שתיקח מכתב זה ותמסור אותו לעבדול, הממונה על כבשני השריפה שמחוץ לעיר. שמח ר' ראובן על שמשמים מסייעים לו שלא להחמיץ את המצווה במועדה: "בודאי הוד מלכותו, אמלא בחפץ לב את השליחות". הוא נטל את המכתב, ארז את כליו ונחפז לדרכו בצאתו מהארמון, פגש בקפצין פאשה, הלה תמה; "כיצד נסתיימה פגישתכם מוקדם כל כך?!" "הפעם" השיב ר' ראובן "הטיל עלי השולטן שליחות קלה, או , מה דעתך לבצע אותה במקומי? ממהר אני למצווה חשובה מאד!"

קאפצין הסכים מייד, לקח מידו את המכתב ויצא אל בית הכבשנים מחוץ לעיר. בדרך הרהר בסיפוק! "כעת יש לי עוד מה לספר לשולטן: "היהודי זלזל בשליחות שהטלת עליו, והעדיף לקיים את מצוות דתו"…

כשנכנס קאפצין פאשה אל בית הכבשנים, קד עבדול קידה עמוקה לכבודו: "מה הביא את הוד מעלתו לכאן?" "מכתב לי אליך מן השולטן" ענה קאפצין בגאווה בלתי מוסתרת. עבדול פתח את האיגרת והחל קורא בה, כשאז נפערו עיניו וכמעט שיצאו מחוריהן מתדהמה, הוא הביט במכתב ובקפצין חליפות, וכך היה כתוב שם: "מצוֶוה אני עליך בזאת לאחוז במוסר כתב זה ולהשליכו אל הכבשן הבוער, גם אם יצעק ויטען כי בודאי נפלה כאן טעות, אל תפנה לזעקותיו, ומהר לקיים פקודתי". המכתב היה חתום בחותמת השולטן.

עבדול לא התמהמה, ציוה על שני עוזריו לתפוס בשר החשוב ולהשליכו אל הכבשן הבוער…

למחרת, נדהם השולטן לראות את יועצו היהודי, צועד אל תוככי הארמון בריא ושלם. "האם מסרת את האיגרת לתעודתה?" נזעקה השאלה מפיו.

"המכתב הגיע אל עבדול על ידי קאפצין פאשה, שהתנדב למלא את התפקיד במקומי" – – –

השולטן חש שהדם אוזל מראשו: "ומדוע לא קיימת בעצמך את השליחות?"

"מצוה חשובה יש אצלנו היהודים, וברית מילה שמה, אתמול הוזמנתי למול ילד מישראל, ולפי שמיהרתי לדרכי, מסרתי את המכתב בידי קאפצין פאשה, אבל מדוע פני השולטן ירום הודו חיוורים כשלג?!"

"אמור לי" שאל השולטן "מדוע אתמול כשנכנסת אלי החזקת בידיך בשמים?" ר' ראובן הסמיק קמעא, וענה "הגיע לידיעתי, כי הוד מלכותו מצטער צער רב מן הריח הנודף מפי… כך סיפר לי קאפצין פאשה….

קם השולטן ממקומו, וקרא בקול נרגש; ראובן אהובי! ברוך אלוקי ישראל שהצילך ממות, עלילה שפלה העליל עליך קאפצין, והאלוקים הגדול שילם לו את עונשו המגיע לו!"

סיפורים נוספים:

מקוה ישראל מושיעו
הוא נהג לטבול במקוה טרם עריכת חצות, אבל בלילה זה נראתה המשימה כבלתי אפשרית. המקוה בקיבליטש מוזנחת היתה וחרבה, ...
ראש השנה בניכר
"היה זה בחודש אלול, הים שהיה בתחילה נינוח, שינה לפתע בקיצוניות את מראהו, רוח עזה החלה לנשב וגלים אדירים ה...
הבעל שם טוב מתקן את הנפש
"בשמעו את סיפור השומר, התעוררה אצל המומר רוח טהרה ותשובה לשוב אל ה' וגילה את כל לבבו לשומר, השומר אמר לו ...
"ר' זושא גא-ט"
כינוי זה לא ניתן לו לחינם. יהודי תמים היה ששם השי"ת שגור על פיו. כאשר ראו אותו משוחח עם מישהו, ידעו כי שי...