מי שאמר לגבינה ותזיק…

ציון רבי נחמן מברסלב באומן

ציונו של רבי נחמן מברסלב באומן

שלושת הנוסעים על אם הדרך היו: רבי נחמן מברסלב ושניים מתלמידיו הקרובים ביותר, הלא הם רבי נתן ורבי נפתלי, עליהם התבטא רבי נחמן: "איש אינו יודע ממני, אלא רק נתן ונפתלי מעט"!

הנסיעה היתה ארוכה, טלטולי הדרך היו קשים ומייגעים, כדרך הימים ההם של נסיעה עם סוס ועגלה, בדרכים משובשות ובלתי סלולות, ולכן חיפשו מקום בו אפשר לעצור ולחלץ את העצמות.

הזדמנות זו נקרתה להם כאשר עברו ליד ביתו של אחד מחסידי ברסלב, שם ביקש רבי נחמן לעצור למנוחה.

נקל לשער את התרגשותו של החסיד כאשר בסתם יום של חול ראה את רבו לנגד עיניו, זכות עצומה נפלה בחלקו, לארח את הצדיק בביתו. התמלא החסיד שמחה אין קץ וביקש לעשות כל מה שבידו למען אורחיו הנעלים. הוא ערך שולחן וכיסאות באוויר הצח שבחצרו ומיהר להכין עבורם מאכלי חלב כיד המלך, בכדי שיחליפו כוח להמשך דרכם.

אך דבר אחד לא לקח אותו חסיד בחשבון בעת הכנת המאכלים: מזה תקופה ניכרת שרבינו הקדוש חלה במחלת השחפת, שיעולים עמוקים תוקפים אותו מדי פעם, ולפי כללי הרפואה אסור עליו לאכול מאכלי גבינה, מאחר שגבינה מעוררת את השיעול.

האמת היא, שלא רק רבינו חלה אז במחלה זו, גם רבי נפתלי שהתלווה אליו היה חולה במחלה השחפת, ומצבו הבריאותי אף היה חמור ממצבו של רבינו הקדוש.

רבי נתן שלא ידע זאת בירך 'שהכל' והתחיל לאכול מהגבינה, אך עד מהרה הבחין שהוא היחיד מהשלשה שאוכל. על רבינו עצמו הרי אין קושיות כלל, וכי מי יהרהר אחר המלך, אבל על רבי נפתלי התפלא, מדוע אינו חושש לכבודו של המארח שהתמסר כל כך עבורם, ואינו טועם מהגבינה.

הפציר רבי נתן בחברו שיאכל גם הוא, אך רבי נפתלי לא רצה להסתכן וענה: "אתה אומר לי לאכול?! אם רבינו יאמר לי לאכול – רק אז אוכל!" כאומר: הגבינה הרי אמורה להזיק לבריאותי, אך אם רבינו יורה לי לאכול אני בטוח בכוחו שזה לא יזיק לי, ורק אז אסכים לאכול.

כל אותה עת יושב רבינו ומאזין לשיחה ביניהם, ומששמע את תשובתו של רבי נפתלי, נענה: "נו, הייס איך דיר עסן" [-ובכן אני מורה לך לאכול].

באמונתו העזה ברבו הקדוש לא היסס רבי נפתלי יותר, כחסיד נאמן ידע שאם רבי נחמן מצווה עליו במפורש לאכול אזי אין שום פקפוק בנידון, ותיכף בירך גם הוא ואכל מהגבינה.

לא עברה שעה מועטת, ופרץ של שיעולים תקף את רבי נפתלי, השיעולים גברו והלכו, והתלמידים הפנו מבט אל רבינו הקדוש. והנה פני רבינו מאירות, והוא מנענע בראשו ואומר: "עס איז שוין גאר אן אנדער הוסט" [= זה כבר שיעול אחר לגמרי].

ואכן השיעול הפך לקל יותר ושוב לא היה כבד ועמוק, ניכר היה כי מדובר בשיעול מרפא, שיעול כזה שמקרב את הרפואה השלימה.

לאחר מכן הסביר רבינו: "עד עכשיו חשבתי כי הוא יסתלק מהעולם עוד לפניי, כעת רואה אני שלא רק יסתלק אחריי, אלא אף יאריך ימים"

ואכן חי רבי נפתלי כשמונים וחמש שנים.

* * *

בהזדמנות אחרת שוב ישבו שני התלמידים, רבי נתן ורבי נפתלי, וסעדו סעודה אחת ביום חול רגיל.

באמצע הסעודה הבחין רבי נפתלי כי רבי נתן אוכל בצל חי. הדבר היה לפלא בעיניו והוא טען: "הרי מקובל מהבעל שם טוב הקדוש שאין לאכול בצל חי בימות החול, כי אם בשבת קודש, שכן הוא דבר מזיק!"

באותה עת עדיין לא התייחס רבינו לשמועה זו מפי זקנו הבעל שם טוב, ולכן ענה רבי נתן לרבי נפתלי, שהיות ולא שמע מרבנו ענין זה, אין הוא משנה ממנהגו שנהג עד עתה.

משלא הגיעו לעמק השוה, נכנסו השנים לחדרו של רבינו ושאלו את פיו בנושא זה תוך כדי אמירה שמאכל בצל וביצים נהוג לאכול לכבוד שבת קודש.

ענה להם רבינו בשאלה: "וכי בשבת מותר לאכול דבר המזיק?!" לאמור, לא רק בימות החול אין לאכול בצל חי, אלא גם בשבת אין לאכול ירק זה כשאינו מבושל. מאז הקפיד מוהרנ"ת, וכן שאר חסידי ברסלב, שלא לאכול כלל בצל חי.

למרות זאת, כאשר רצה רבינו להשפיע רפואה לרבי נפתלי, פקד עליו לאכול דווקא את הגבינה למרות שהיתה עבורו דבר המזיק.

זוהי כוחה של אמונה שלימה בדברי הצדיק, המשפיעה ישועות למעלה מדרך הטבע!

(אוצרות)

סיפורים נוספים:

הישועה של שעיה
על קצה לשוני עמדו כמה מילים על חוסר הרגישות של אנשים במצבים של מועקה. כן. אני כבר מכירה את כל הישועות והסגולות...
על פני המים
רבי לייב סיים דבריו, וכעבור זמן לא רב, עצם עיניו הקדושות והשיב נשמתו לבוראו. בלב כואב ובעיניים זולגות דמעה קיי...
"ר' זושא גא-ט"
כינוי זה לא ניתן לו לחינם. יהודי תמים היה ששם השי"ת שגור על פיו. כאשר ראו אותו משוחח עם מישהו, ידעו כי שי...
איך מבקשים חנינה?
בעודו עובר בין שורות המכים, מספר "סדר הדורות החדש" – "נפלה מעל ראש האח הצעיר מצנפתו, עמד על מקו...