זה כפרתך…

כששב ר' יום טוב בערב לח וגשום לביתו, הרגיש כי הצינה אחזה בו. כמה ימים התעטש וחש בראשו, אבל בינתיים לא התייחס אל עצמו כאל חולה, ובוודאי לא – מסוכן. כעבור כמה ימים החל גם להשתעל, והשיעול הכביד מעט על הנשימה.

השתדל ר' יום טוב לעטוף צווארו בצעיף בצאתו מן הבית, לסגור היטב את החלונות נגד הרוחות העזות, ולהמנע מלצאת החוצה שלא לצורך.

מובן מאליו, שלבית הכנסת המשיך ללכת; והלא אמר הכתוב: "בבית אלוקים נהלך ברגש" – ברגש נוטריקון: ברד, רוח, גשם, שלג… ר' יום טוב יהודי ירא שמים היה, וחסיד מקושר לרבו, השר שלום מבעלזא. מזג אויר סגרירי לא מנע ממנו ללכת לבית ה'.

כאשר השיעול החמיר, החלה זוגתו להאיץ בו לגשת ל'אפטייקער' (=הרוקח). אם שתיית חמין לא הועילה, אולי יוכל הוא לתת לו מרקחת מתאימה להקלת שיעולו.

התעטף ר' יום טוב במעילו, קשר את הצעיף סביב צווארו, שם ידו על המזוזה ויצא אל האפטייקער העיירתי.

הרוקח שמע את שיעולו, היטה אוזנו אל ריאותיו, ואמר: "באמת יש לי מרקחת מוכנה לשיעול, אבל עבורך ארקח משהו טרי".

שם הרוקח משקפיים על אפו, הציג על השולחן צנצנות שונות שבחר מן המדפים, והחל לערבב עשבי רפואה שונים. הריח החריף גירה את נחיריו של ר' יום טוב והוא החל להתעטש ולהשתעל חליפות.

הרוקח ברך בפה מלא "אסותא", והפטיר כמה מילים בשבח התרופה שבוודאי תהיה לו לתועלת.

יצא ר' יום טוב שפוף מבית הרוקח, נושם בכבדות את האוויר הצח, ורגליו מתנודדות מחמת חולשה.

* * *

הימים הבאים לא הביאו אתם הטבה לר' יום טוב. חומו עלה וחולשתו גברה. זוגתו החלה להפציר בו לנסוע לרופא בעיר הגדולה. "האפטייקער המקומי אינו מומחה דיו לבעיות מסובכות…" – התחננה בפניו.

פני ר' יום טוב הרצינו: "חסיד מקושר אני לרבי, ה'שר שלום' מבעלזא, וחסיד אינו עושה מאום בלי לשאול את רבו. אסע אליו – ובעז"ה תעלה ארוכה למחלתי".

צררה זוגתו עבורו שקית עם צידה לדרך, ובעיניים דמועות שלחה אותו לשלום.

עייף ומותש הגיע ר' יום טוב לבעלזא. כיון שחילץ מעט את עצמותיו, הלך אל חצר הרבי.

* * *

בצאתו מחדר הרבי, היה ר' יום טוב מבולבל לחלוטין. הוא שיחזר ברעיוניו את דבריו, אולי ייזכר בפרט נוסף, במשהו שישפוך אור, שיוכל להבין מעט את הבלתי מובן כל כך… אבל ככל שהעמיק לחשוב, רק הסתבך יותר ויותר. וכך, שקוע בשרעפיו, הגיע לאכסניה. הוא החליט לאכול משהו, לסעוד קמעה את לבו, ואחר שינוח מעט יחשוב שוב מה עליו לעשות.

כשקם ר' יום טוב משנתו, נטל ידיו, שפשף עיניו ובשניות הראשונות חשב כי חלם חלום משונה, אבל אט אט שב לעצמו וזכר בברור את  אשר אמר לו הרבי: "סע לעיירה פלונית. הכומר המקומי יוכל לעזור לך!"

חסיד אמיתי היה ר' יום טוב, ובדברי רבו לא פקפק לרגע. כאשר הבין כי אלו היו דברי הרבי, חשב כי גם כאשר אינו מבין את כוונתו הקדושה, יקיים את דברו. הוא לבש את בגדיו העליונים ויצא לדרך לעבר עיירה פלונית, אליה שלחו הרבי.

כשהגיע ר' יום טוב לעיירה, החל לחקור ולדרוש בזהירות על הכומר המקומי. האכסנאי, אצלו התארח, השיב: "למה אתה שואל עליו? לא שמעת ברחוב כי הוא מת היום?"

ר' יום טוב החווה בידו תנועה סתמית. הוא נטל את צרורו והתכונן לשוב על עקבותיו. אבל לא לביתו – כי אם בחזרה אל הרבי, הוא חייב לפתור את התעלומה. לבקש הסבר על הבלתי מובן.

בית הכנסת בבעלז

בית הכנסת בעיירה בעלזא

* * *

בחדרו של הרבי עמד ר' יום טוב בראש מורכן. "ר.. רבי.." – החל לגמגם – "אולי לא הבנתי… אבל נסעתי לעיירה ההיא ונודע לי כי הכומר מת באותו יום בו הגעתי.. ו.."

הרבי החווה בידו הקדושה: "נושעת. יום טוב. שלחתיך לעיירה פלונית כדי להעביר את מחלתך לכומר. הלא אמרתי לך כי הוא יוכל לעזור לך… ובכן, הכומר היה כפרתך ומת, ואתה תלך ותכנס לחיים טובים ולשלום!"

יצא ר' יום טוב הנרגש מחדרו של הרבי, ושם לב כי בשעות האחרונות לא השתעל כלל. גם הכבדות והחולשה  החלו לסור ממנו, והוא החל להרגיש כחולה שמחלים, ושב לאיתנו.

 

סיפורים נוספים:

"לחם הפנים"
"אותו אנוס מפורטוגל, ששמע את הדבר, הלך בתום לבבו לביתו והורה לאשתו שבכל יום שישי תכין לו שתי ככרות לחם, מ...
ראש השנה בניכר
"היה זה בחודש אלול, הים שהיה בתחילה נינוח, שינה לפתע בקיצוניות את מראהו, רוח עזה החלה לנשב וגלים אדירים ה...
אין הצלחה ללא תפילה
סוף סוף הגיעה העגלה עם חבית היין הכשר למז'יבוז'. רבי דוד חש עצמו מאושר על שזכה לקיים מצוות רבו, ולאחר שבועות א...
ה' יספור בכתוב עמים
לא ארכו הימים, והחותן הגיע לחצר הקודש בלובלין. כשנכנס לפני ולפנים ועמד לפני רבו, שאלו ה'חוזה': "מה זה שאי...